השנה הוכיח לי ג'ורדי קרויף שהוא כבר מזמן זכאי להיות מוכתר כאיש הרע בספורט הישראלי. נוהגים לומר על הישראלים שהם גסי רוח ובריונים, אבל ליד ההולנדי רובם מתגמדים. מאחורי החיוך, החזות האירופית והאנגלית, מסתתר איש כוחני ומתנשא שחייב להוכיח פעם אחר פעם שהוא הכי גדול, הכי חזק והכי עשיר בשכונה. כמו כל נובוריש ממוצע הוא דואג לדחוף לנו לפנים, אם נרצה או לא, את העובדה הזאת.
זה התחיל בזמנו בסיפור טל בן חיים. קרויף רצה אותו, מיץ' גולדהאר שילם, וההולנדי לקח שחקן שהיה בקבוצה אחרת, רק כי הוא יכול. אותו סיפור גם היה עם ברק בדש, אותו לקח קרויף באמצע העונה מקרית שמונה, והמשיך לשיא עם סיפור העברת ורמוט. קרויף, לרוב מונחה משילוב של שני אינטרסים - האחד לגיטימי והוא חיזוק מכבי, והשני לגיטימי פחות והוא החלשת היריבות. קרויף הוא הממשיך הטבעי של שמעון מזרחי. אם פעם מכבי תל אביב בכדורסל הייתה לוקחת שחקנים ומשלמת להם כדי שיישבו על הספסל ולא ישחקו בקבוצה מתחרה, והתגאתה כמה שהיא תורמת בכך לכדורסל הישראלי, הרי שקבוצת הכדורגל הולכת בדרכיה, ובגדול.
סיפור בן רייכרט, הוא הדוגמא המוחשית לכך. קרויף החליט שהוא יהיה במכבי השנה. למה? כי הוא לא רוצה שהוא יהיה בהפועל תל אביב. הוא הרי לא באמת צריך אותו. יש לו בסגל, בתפקיד של רייכרט, את מאהרן ראדי, גל אלברמן, ניקולה מיטרוביץ', נוסא אייגיבור, דן אייבינדר וכנראה עוד שחקן רכש אחד או שניים שירכוש עד תחילת העונה. הסיכוי של רייכרט לשחק באופן קבוע ומשמעותי הוא לא גדול, אבל קרויף יראה לכולם, בייחוד לחבר'ה האדומים מעבר לכביש, שהוא זה שמחליט וזה מה שיהיה. מה זה משנה שבמשחק הזה יש ילד בן 21 שרוצה לשחק, שיש לו הזדמנות להיות שחקן מוביל בקבוצה, לצבור ניסיון ולהתפתח, ומה זה משנה שהילד – כנראה – גם לא ממש רוצה לשחק במכבי, כי הוא יודע שרוב המשחקים שלו יהיו באימונים. הרי העיקר זה המערכת, ואם בדרך עוד עובד נמעך בגלגלים, זה לא באמת חשוב.
קרויף, לדעתי, מתעקש הפעם יותר מתמיד, כי גם הוא קולט שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. זה מדהים כמה הוא מתאים לרוח המכביסטית. למעשה, הוא המכביסט האולטימטיבי, וככזה הוא מבין שהיריבה האמיתית, החשובה ואולי היחידה, היא הפועל. כל השאר זה נחמד, אבל הכי חשוב זה לנצח את האדומים, ואם אפשר גם להשפיל ולדרוס אותם קצת בדרך. הבעיה היא שזמני רמון וחבר מרעיו הסתיימו.
האסקופות הנדרסות שניהלו את הפועל עברו עם הרוח, וכמו תמיד המועדון האדום קם מהקרשים. בארי בן זאב, אמיר כבירי והחבורה שסביבם, זה כבר סיפור אחר ומסוכן מבחינת מכבי. הם לא היו נותנים לקרויף לעשות את מה שעשה כשלקח את ורמוט כנגד נזיד עדשים וחסדי מושאלים, תוך שהוא טורח להסביר (על מנת שלא לפספס שום הזדמנות להשפיל) כי הוא שולח אותם לסוג של שירות לאומי לסבול במדים האדומים. לא עוד, זה נגמר. זה ייקח עוד קצת זמן, יהיה קשה, אבל ההנהלה הנוכחית, אם תמשיך בדרכה ולא תסטה ממנה, תחזיר את הפועל להיות מועדון גאה, לוחם, שלא משפיל את מבטו מול שום יריב, גם אם הוא עשיר, צהוב וחושב שכולם צריכים לעשות כרצונו.
רייכרט אולי יישאר במכבי השנה, אבל זה לא באמת ניצחון אמיתי של קרויף - זה בעיקר הפסד של רייכרט. הפועל תסתדר גם בלעדיו, כך גם קרויף שיחיה עם הכסף שישלם בשביל שהקשר יישב על הספסל, אך רייכרט לא יסתדר בלי השנים האבודות בהן היה יכול לשחק כדורגל ולא להיות שחקן על לוח השחמט של ההולנדי מקרית שלום.
