למה לא עכשיו? ההזדמנות הגדולה של בית"ר ירושלים
אחרי 18 שנים ארוכות ומייגעות, יד הגורל הציבה את המועדון בעמדה - שעלולה לא לחזור בעונה הבאה. מחולשת היריבות, דרך הבשלת הסגל ועד האפשרות שהוא יתפרק בקיץ. ברק אברמוב וכל המערכת צריכים להבין את גודל השעה - וסוף סוף, ללכת עד הסוף. טור דעה
פורסם:



"אחרי המבחן, בסוף הסמסטר / אחרי התיכון, הגיוס, הסילבסטר / אחרי הטיול, בסוף המבול / אחרי שיגיעו תשובות מהטסטר / נצא מהמינוס, נחצה את הנילוס / קודם אמצא לי דירה במרכז / אחרי שאוריד במשקל, הדו"ח יבוטל / אמצא עבודה ואז / אחרי שנקים משפחה, תגיע ברכה / אחרי שנחתן ת`ילדים / אחרי שיבנו פה רכבת קלה ויהיה לי נדל"ן במרכז מאדים / עם כל הפחדים וכל השלדים / לקחת ת`זמן כמובן מאליו / לפני שתרגיש שחייך עברו רק בדרך אגב... למה לא עכשיו?".
בית"ר ירושלים נמצאת כבר כמה שנים בתהליך עלייה חד משמעי. הוא נולד, כמו הרבה דברים גדולים, כתוצאה מאילוץ - הבריחה של יוסי אבוקסיס מתפקיד המאמן, הותירה את ברק אברמוב עם ואקום - וגרמה למהלך לא שגרתי מבחינתו. הרגע שבו הוא האציל סמכויות, מינה מנהל מקצועי בדמותו של אלמוג כהן, והחזיר את הבן האובד ברק יצחקי - עד אז מנהל מקצועי - לראשונה בתור מאמן ראשי. מאז, הקבוצה - וגם המועדון כולו - נמצא בחץ כלפי מעלה.
את סוף עונת 2023/24 היא אמנם סיימה עם הישרדות די מאוחרת בליגה (דבר שהיא הורגלה בו בשנים האחרונות), אבל היא עשתה את זה תוך כדי ה-1:5 מול הפועל ת"א - מעין סימן מבשר למה בית"ר יכולה לעשות במשחקים גדולים. בעונה שעברה (24/25), כבר הגיע השלב הבא - שקורה אצל לא מעט אלופות שראינו לאחרונה; מעין "עונת הכנה". הפועל באר שבע מכירה את זה מהעונה של אלישע לוי ב-2014/15, אצל מכבי חיפה זו היתה קדנציית מרקו בלבול ב-2019/20. עונות של כמעט, שמעידות שהקבוצה צריכה פיין טיונינג קטן - כדי באמת ללכת עד הסוף.
ונדמה שהעונה הזאת, בבית"ר עשו את השינויים הקטנים שהיו נדרשים: מרכז ההגנה שהיה מעורער עם ז`אן מרסלן וגיל כהן, השתדרג בשני בלמים חזקים דוגמת בריאן קרבאלי ולוקה גדראני. עמדת החלוץ שהיתה קצת מעורערת, קיבלה את ג`ונבוסקו קאלו - שהחל כאנדרייטד והפך לעובדה התקפית שאי אפשר להתעלם ממנה. תוסיפו לזה שני כוכבים דוגמת עומר אצילי וירדן שועה, ותקבלו קבוצה שעברה סוג של "בישול ארוך" (אם לרפרר לבעלים קודם של בית"ר), אבל כזה שבסופו יש הבשלה.
מצאתם טעות לשון?