בין פתרונות מורכבים: פלונטר סיום העונה

התקרה הקשיחה הזאת מגבילה את קבוצות הכדורגל הישראלי, וזה עוד לפני שדיברנו על כך שפסח, יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יתקיימו בימי שלישי ורביעי, מה שיקשה על קיום מחזורים באמצע השבוע. תוסיפו לזה פגרת נבחרות בין ה-23 ל-31 במרץ, בה אסור לקיים משחקי קבוצות, וקיבלתם אתגר לוגיסטי של ממש.

בעקבות זאת, צריך להיות ריאליים. גם אם הכדורגל יוכל לחזור מיידית ב-13.3, מה שנחשב קלוש בהתחשב בכך שחלק משמעותי מהזרים לא בארץ והקבוצות לא מתאמנות, זה אומר שהקבוצות יצטרכו לשחק פעם בשלושה או ארבעה ימים בסבירות גבוהה. רובן לא מספיק עמוקות בשביל זה, וזה אומר שמאבק האליפות יוכרע על חלוצים מקצה הספסל, במקרה הטוב.

כשמוסיפים לכל המקשה הזאת את ליגת האלופות, שתתקיים כמעט בכל יום שלישי ורביעי עד לסיום העונה, נשארו מעט מאוד ימים בהם ניתן לקיים משחקי אמצע שבוע כסדרם. עדיין יש אפשרות לשחק בשלישי וברביעי, אך זה יהיה לפני משחקי הצ`מפיונס. האם עונה שלמה בה יש משחקים ב-19:00 בערב בימי עבודה היא הפתרון האידיאלי? לא ברור. 

לפי הבדיקה שערכנו, מתוך 11 שבועות עד לסיום העונה בשלושה בלבד אין חג, יום אבל או משחקים של ליגת האלופות. בשישה מתוכם יש את הצ`מפיונס ליג (כשבאחד מהם, לפחות, יהיו את משחקי גביע המדינה במקביל). כלומר - שבעה מחזורי אמצע שבוע בתסריט האידיאלי. גם הוא כולל מחזורים בזמן ליגת האלופות, מה שנחשב לפחות טוב ממשחק קיים. אין מנוס.

מעבר לזה, יש פגיעה חמורה בספורטיביות אם הפועל ב"ש למשל תארח את בית"ר ירושלים ללא קהל, או עם קהל מצומצם, ובמשחק ההפוך יהיה אצטדיון מלא. אם קבוצה תאלץ לשחק עם שני זרים זמינים לעומת שישה או שבעה זרים בצד השני זה לא ספורטיבי גם כן, וסיכוייה לנצח קלושים. האם אפשר לשחק ככה? יכול להיות שזה יהיה המצב, שכן מבחינת המנהלת קיצור הליגה הוא המוצא האחרון.

לכל זה אפשר להוסיף את האצטדיונים. יש כיום חמש קבוצות שחולקות מגרש (מכבי והפועל ת"א, מכבי והפועל חיפה, בית"ר והפועל ירושלים, נתניה וקרית שמונה, ריינה וטבריה). מצב בו יש מחזור אמצע שבוע בכל שבוע אומר שיהיו הרבה יותר משחקים עליהם. הדשא בליגת העל יכול לעמוד בזה? איך זה פוגש את איכות הכדורגל? לא בטוח שלמישהו יש תשובה. מצד שני, אם יש הגבלות קהל אז המשחקים לא חייבים בהכרח להתקיים באצטדיונים הגדולים ביותר.

אז מה כן? הפתרון הראשון שהוצע הוא 31 מחזורים וקיצור שלב הפלייאוף העליון לחמישה משחקים, כלומר ביטול סיבוב. מצד אחד, זה כנראה הפתרון ההגיוני ביותר. עדיין יהיה עומס משחקים גדול, בהנחה שיהיה אפשר לחזור ולשחק כדורגל באופן שוטף בישראל אחרי פגרת הנבחרות בתחילת אפריל או באמצע מרץ. כל הקבוצות יקבלו הזדמנות אחת מול השנייה.

מצד שני, קבוצות יכולות לטעון שמדובר בפגיעה בספורטיביות.  אוהדי בית"ר ירושלים למשל יכולים לטעון שהעונה הייתה נראית אחרת אם מראש לא היה להם משחק ביתי מול הפועל באר שבע בפלייאוף העליון. אותו דבר נכון במקרה של הפועל ת"א שמושפעת לחלוטין ממשחקי הבית והחוץ, וייתכן שגם במקרה של קבוצות אחרות. יתרון הביתיות עצום, בטח כשאנחנו בסבירות גבוהה לפני עידן בו יהיו הגבלות קהל או אם קבוצות ירצו עונשים. הפועל ב"ש ניצחה את בית"ר בטרנר מלא באוהדים אדומים. אם זה המפגש היחיד בפלייאוף? 

גם כאן יש עומס משחקים גדול באופן יחסי. אנחנו יכולים לצאת מנקודת הנחה שכל פתרון של הליגה ידרוש בהכרח את סיום העונה הסדירה וקיום שני מחזורים לפני הפלייאוף, שכן תמונת העולות עדיין לא הושלמה. הפועל פתח תקוה כרגע במקום השישי במרחק ארבע נקודות ממכבי נתניה, אבל לפני משחקים מול הפועל באר שבע בחוץ והפועל ת"א בבית, לוח קשה משמעותית מהיהלומים שיפגשו את אשדוד ואת הפועל חיפה. במצב כזה, אגב, יהיו יותר משחקים בפלייאוף התחתון מאשר העליון - 33 לעומת 31.