יכול להיות שבית"ר ירושלים לא בנויה לאליפות

1. בית"ר. כמעט בלי שהיא התכוונה, העונה הזאת הפכה למבחן לא צפוי עבור בית"ר ירושלים. פתאום, באמצע העונה והחיים, נוצרה שרשרת של הזדמנויות שהכניסה אותה לתוך מאבק אליפות - שהיא לא באמת היתה ערוכה אליו. הקריסה של מכבי ת"א אל תוך עצמה ופתיחת העונה החלשה של מכבי חיפה, לצד רצף ניצחונות ושורה של "רגעי קלטת אליפות" - סימנו לבית"ר הזדמנות לעשות משהו גדול. משם, באו גם ההחתמות של בוריס אינו ו"קלנדריו" גונזאלס. מתחושת הדחיפות, ומהתחושה שכפי שנאמר גם כאן - זה עכשיו או, אולי, לעולם לא.

אבל זאת הבעיה עם מירוץ לאליפות: הוא בוחן אותך ביותר ממובן אחד. זו לא רק השאלה כמה אתה טוב בכדורגל לאורך זמן, אלא כמה אתה ערוך מנטלית ללחצים שעומדים מולך. והלחץ הקלאסי הזה הוא לחץ העלייה למקום הראשון. "פסגת הפחד", כמו שאוהבים לקרוא לזה בכותרות של עיתוני ספורט. כי כשאתה מנצח במקום שני, אפילו משיג רצף גדול זה דבר אחד - אבל כשאתה מצליח לעקוף ולעלות למקום הראשון, זו כבר משמעות אחרת. ואי אפשר להתעלם מהעובדה שבית"ר, גם מול אשדוד וגם אמש מול הפועל חיפה, פשוט לא עמדה בלחץ הזה.

ובמובנים מסוימים, בית"ר ירושלים לא למדה את הטעות שעשתה מכבי תל אביב בדרבי: גם מכבי תל אביב, לכאורה, הובילה בבטחה מול הפועל ת"א עד הדקה ה-90. אבל השאננות שהיא נכנסה אליה, ביתרון שביר, היא זו שפתחה את הדלת למהפך הפלאי של אלטמן וצ`יקו בתוספת הזמן. וגם כאן, התחושה היא שבית"ר קצת "חגגה" את הניצחון הזה, הרבה לפני שהשופט שרק. כשאתה מאבד ריכוז בליגה הזו, אתה משלם - ובית"ר פשוט שילמה על היהירות שלה. על האמונה ש-0:2 בדקה 53 זה גמור. וזה לא.

והמשבר של בית"ר הגיע בזמן הכי לא נכון. רגע לפני רצף שכולל את הפועל באר שבע בטרנר, מכבי תל אביב (עם מאמן חדש) בטדי ומכבי נתניה ורוני לוי בחוץ. במצב הכי לא אידיאלי, כשהכשירות של עומר אצילי בספק, נופל לבית"ר עוד מבחן ענק לאופי שלה. במבחן הקודם היא כשלה. האם הפעם היא תצליח? לשאלה הזאת, רק ברק יצחקי והשחקנים שלו יכולים לענות.

2. ב"ש. וכמו בכלים שלובים, בדיוק בזמן שבית"ר קורסת מקצועית אל תוך עצמה - הניצחון של הפועל ב"ש על מכבי בני ריינה מסמן את זה שב"ש מגיעה במצב הרבה יותר טוב למשחק החשוב בשבוע הבא בבית. וזה קורה בעיקר בגלל שני אקס פקטורים - שמתעוררים בדיוק ברגע הנכון. קינגס קנגווה וחמודי כנעאן.

על קינגס מיותר להרחיב את הדיבור, כי דיברנו המון בעונה שעברה. לא היה רחוק הרבה שב"ש היתה זוכה באליפות, שהיתה כתובה על שמו. הסיפור האמיתי של העונה הזאת מבחינת ב"ש, הולך ומסתמן, זהו כנעאן. לקשר ההתקפי יש כבר ארבעה שערים בכל המסגרות, כולם הובקעו בחודש האחרון - וכן, הנה באה הקלישאה הגדולה מכולן, יכול להיות שזה החיזוק הכי טוב שב"ש יכולה היתה להביא. כשהסטטיסטיקה החריגה של דן ביטון מתחילת העונה מתחילה להתיישר, יכול להיות שהם הכוח ההתקפי שיספיק לב"ש - כדי לשבור שמונה שנות בצורת.

השבת הזאת יכולה להיות שבת של מפתח עבור ב"ש - לא רק בגלל שהיא חזרה למקום הראשון, אלא גם בגלל שהיא עשתה את זה בקליניות, בלי לחץ, כמעט באין מפריע. בזמן שבית"ר הזיעה לא מעט כדי לקחת נקודות בתקופה הטובה שלה, כשב"ש מחוברת - היא מפרקת. וזה אולי היתרון המנטלי שיש לה על תואר האליפות של 2025/26. וכידוע, זה יתרון משמעותי.

3. הפועל ת"א. בסופו של דבר, זו עונת כדורגל שאף אחד לא באמת נהנה בה. אוהדי בית"ר וב"ש חרושי קמטים וטרוטי עיניים ממאבק האליפות רב התהפוכות. אוהדי מכבי חיפה כועסים על איציק עובדיה. אוהדי מכבי ת"א - על כל העולם, בערך. על משקל ההתבטאות של שר השיכון, ששאל "למי רע פה?" - זו עונה שבה צריך לשאול "למי טוב פה?". ואז הגיעה התשובה מבלומפילד - טוב לאוהדי הפועל ת"א.

צריך להגיד שזו עונה אידיאלית לכיף של אוהדי הפועל: הקבוצה חזרה לליגת העל, היא נמצאת במצב הכלכלי והניהולי הכי טוב שלה - מזה לפחות עשרות שנים, יש לה מאמן ברמת צמרת ליגת על, היא פגעה ברוב הזרים (אם לא בכולם) וגם הישראלים שלה הם הנאה לצפייה. אין ממנה ציפיות - היא לא תיקח אליפות, וגם לא תרד ליגה. גם ברמת התוצאות - בסך הכל, למעט חריקות פה ושם, תענוג. ניצחון מרגש על בית"ר, ניצחון היסטורי בדרבי ובלומפילד הופך להיות מבצר כמו שלא היה שנים (היא עדיין ללא הפסד ביתי העונה. מדהים).

ומה שהכי צריך לעורר אופטימיות אצל הפועל ת"א - הוא השקט שבה היא מתנהלת. קצת קשה לתפוס, אבל היא עברה רצף של הפועל ב"ש, מכבי ת"א ומכבי נתניה עם 9 מ-9 - בלי סתיו טוריאל (רוב הזמן). הגיע מגן ימני בינואר - והוא מתאקלם תוך דקה וחצי. שאנדה סילבה ועומרי אלטמן, שכולם שלחו הביתה, מתעלים ברגע הנכון. אין להפועל ת"א עונה מושלמת, והיא חוותה גם כאב לב גדול בדמות ההדחה ההיא מהגביע, אבל בלונג ראן - היא יכולה לחייך חיוך גדול, ולדעת שיש לה עתיד מזהיר. והכל, לצלילי שיר השחקן (המדבק) של צ`יקו אלבס. עם ספרא, הכל יהיה טוב.