1. הניצחון של מכבי תל אביב אתמול היה, מפה לשם, השלישי שלה ברציפות (הרביעי - אם סופרים את שמינית גמר הגביע מול מכבי יפו). עוד הוכחה כמה הליגה שלנו היא בסוף ליגה של מומנטומים - לחיפה היתה את התקופה החלשה והיא עברה אותה, ועכשיו גם מכבי תל אביב יכולה - בזהירות - לשים את המשבר מאחוריה. הם שוב במקום הראשון, לפחות זמנית, ומה שבטוח הן ששוב היא נראית כמו הקבוצה הגאה של תחילת העונה ופוסט ה-7.10.
אז מה השתנה? הכישרון של השחקנים לא ממש השתנה - הוא תמיד היה שם. לדעתי מה שהשתנה זה סוג של אסימון שנפל (באיחור) אצל רובי קין - והוא העובדה שיש לו סגל רחב, והגיע הזמן להשתמש בו. דוגמא מצוינת היתה עידו שחר, שהיכולת המצוינת שלו בשבועות האחרונים אפשרה לרענן כמה שחקנים; דוגמא אחרת היא ההורדה הזמנית לספסל של ערן זהבי, כדי לקבל אותו מדויק אחרי השבוע האחרון - שבוע שבו הוא כובש שלושה שערים ומבשל עוד אחד.
אבל כנראה הדוגמא המובהקת ביותר קשורה לאושר דוידה. אחרי תקופה שבה הקיצוני היה טוב, אבל לא ממש קיבל הזדמנות - הוא פתח אמש בהרכב, בישל בפעם השלישית העונה, כבש שער שנפסל, אבל מעל הכל שוב הוכיח שהוא ראוי להזדמנות הזאת. קין צריך להמשיך עם המגמה הזאת, ולתת לדוידה לשחק כמה שיותר. בינואר 2013, מכבי ת"א הביאה את ערן זהבי מפאלרמו - והוא היה התוסף לדלק שהביא לה את האליפות הראשונה אחרי עשר שנים. דוידה הוא כמובן לא זהבי, אבל ייתכן שאת הפונקציה הזאת הוא יוכל למלא - 11 שנים מאוחר יותר.
2. מסיבות עיתונאים הן, כידוע, אירוע די משעמם. מקום שבו המאמנים והשחקנים בדרך כלל אומרים את הדבר הכי בנאלי שאפשר, פשוט כדי להעביר את הזמן. אבל מדי פעם, דווקא במסיבות העיתונאים יוצא רגע של אמת - או לכל הפחות, של עניין. מאמן מכבי תל אביב, רובי קין, סיפק רגע כזה לפני המשחק מול מכבי פ"ת כשסיפר על "ההתכתבות" עם המאמן היריב, רן קוז`וך, ובו החמיא לו - בפאסיב-אגרסיב שאופייני בדרך כלל לפולנים ולא לאירים - ש"קבוצות שלו לא מבזבזות זמן ולא נשכבות 15 דקות על הדשא". מחמאה שהיא גם ביקורת כלפי קבוצות אחרות שבאו מול מכבי ת"א באותה הגישה.
וקין הוא אולי לא מאמן מנוסה, אבל הטריק שלו - היה עתיק הרבה יותר ממנו. כי ברגע הזה, קין "הרדים" את היריב שלו. קוז`וך שמע להצהרות של האירי, בא "לשחק כדורגל", וקיבל בראש - ספג ארבעה שערים ויכול היה בקלות לספוג עוד ארבעה. וזה מלמד משהו לא רק הערמומיות של קין, אלא גם משהו על עולם הציפיות שלנו.
כי לכאורה, אנחנו אוהבים לבקר את הקבוצות "הבונקריסטיות"; אלה ש"הורסות את המשחק", ו"לא משרתות את הקהל". אנחנו אוהבים ללהג על הסכניניות והחדרות והריינות, שמגיעות למשחק חוץ נגד מכבי ת"א או מכבי חיפה ומבזבזות זמן. "תשחקו כדורגל", אנחנו אומרים, "מה יש לכם להפסיד?". ואם זה עובד, אז הכל בסדר. אבל כשזה לא עובד, אותם אנשים בדיוק הם אלה שישלפו את חיצי הביקורת. אם קוז`וך מהמר ומפסיד 4:0, אף אחד לא יטפח לו על השכם ויגיד לו שהוא "לפחות ניסה". ילעגו לו על התבוסה המחפירה שקיבל.
כשתרבות הספורט שופטת אך ורק על פי תוצאות, ולא על פי דרך, אי אפשר להאשים את מאמני הקבוצות הקטנות שבמשחק חוץ נגד יריבה ששרוך הנעל שלה שווה יותר מכל הקבוצה שיש לו ביחד, משתמש בכלים שיש לו. מפלטן של הקבוצות העניות בחומר, שבאות להוציא את התוצאה ויהי מה. אם רן קוז`וך היה קצת יותר "בונקריסט", הוא אולי היה סופג יותר ביקורת - אבל יכול להיות שהוא היה יוצא מבלומפילד עם נקודה. הוא נפל למלכודת של קין, ושל הביקורות מסביב, וכנראה יעביר עוד עונה בפלייאוף התחתון.
3. בני סכנין אמנם לא ניצחה, אבל נדמה שכל יום היא מתקרבת להישג מדהים. בהתחשב בתנאי הפתיחה שלה, ייתכן וזה גדול הישגיה בכדורגל שלנו. אפילו יותר מהזכייה בגביע המדינה ב-2004. ההגעה לפלייאוף העליון, בתנאים ובעונה שעוברת על הקבוצה, היא אירוע מטורף - כשחושבים איפה סכנין היתה רק בקיץ האחרון.
כי עד העונה, סכנין היתה שם נרדף לכל מה שאנחנו לא אוהבים בכדורגל שלנו - היא סימלה שכונתיות, וחוסר יציבות, ומאמנים שהולכים הביתה כי כמה אוהדים צעקו להתפטר. ודווקא אחרי פתיחת עונה שבה הקבוצה לא עברה בבקרת התקציבים, ועלתה למחזור הראשון עם קבוצת נוער מחוזקת - דווקא אז, קיבלנו סכנין אחרת.
ויותר מכל, השינוי הגיע מהקווים. היו עונות שבסכנין, בתחילת חודש מרץ, כבר היתה אחרי פיטורי מאמן אחד - אם לא יותר. והנה, סכנין בחרה להישאר עם סלובודן דראפיץ` (גם אחרי תקופות לא טובות), והרוויחה מזה בענק. גם דראפיץ` לא שכח לאמן, והעונה הוא לקח קבוצה די מוגבלת בכישרון שלה - עד לשישייה המובילה. זה לא נעשה בדרך הכי אסתטית, וסכנין לא "רצה" לפלייאוף העליון; אחרי הכל, חצי מהמשחקים שלה העונה הסתיימו בתיקו - אבל בסופו של דבר, היא היתה זו שעמדה אחרונה.
מול יריבות כמו הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה - כולן קבוצות עם יותר משאבים ממנה, עם יותר קהל ועם יותר שאיפות, היא הצליחה לנצח. בזכות הסגל המקומי, שפרץ שם ממצב של אין ברירה וגילה כמה עומק יש בו; בזכות דראפיץ`, שקיבל את המנדט והשקט לעבוד - וידע להחזיר; אפילו בעזרת זר או שניים טובים (תכף אגע באחד מהם, שהגיע בינואר).
ידידי דניאל מקדאואל אמר את זה מצוין ב"יש מצב בשישי": סכנין החליפה 15 מאמנים בשבע שנים, עד שהיא מצאה את "סלובו" - המאמן שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן, מאז יוסי אבוקסיס. והשקט שניתן שם, הוא אחת הסיבות הטובות לכך שסכנין תסיים את העונה עם הישג בלתי נתפס.
המנצח: ערן זהבי. אחרי אותה "בצורת" (שלא לומר "קללה"), אפשר לראות את זהבי חוזר לעניינים - עם שער ובישול. ההחלטה להוריד אותו לספסל מדי פעם השתלמה: זהבי קיבל את הרעב שלו מחדש, וכשהוא רעב - מאוד קשה לעצור אותו. בדיעבד, זה גם שם בפרופורציות את אותו "משבר" - יש תקופות כאלה גם לחלוצים גדולים ממנו, וגם עם התקופה הלא קלה הזאת (שהוא, כנראה, יצא ממנה), המספרים שלו הם עדיין מעל ומעבר לשחקן בגילו.
המפסיד: גיא צרפתי. נקודה אחת מתוך 18, שני שערי זכות - ומעל הכל, סף שבירה נמוך מאוד. נתניה היתה בעמדה טובה למדי לקחת את המשחק הזה מול הפועל חיפה, אבל איבדה ריכוז בדקות האחרונות - וכנראה תגיד שלום לחלום הפלייאוף העליון. מעכשיו, צרפתי - קצת כמו יצחקי או אבוקסיס - יצטרך לשנות את ה-DNA של הקבוצה שלו; מכזו שבאה לשחק רגוע, לכזו שצריכה להתחיל להילחם על המקום בליגה.
המספר החזק: 12 - תומר יוספי אחראי לשליש מהגולים של הפועל חיפה העונה. שמונה שערים וארבעה בישולים - מעורבות ישירה ב-12 שערים, מתוך 36 שהקבוצה כולה כבשה העונה. וזה מלמד בהחלט על היכולות של יוספי, שהיה די בצל בשנים שלו בהפועל באר שבע - וגם את של רוני לוי, שפורח השנה בצד האדום של הכרמל, להוציא ממנו את היכולת הזאת. גם אתמול, יוספי הצליח להביא להפועל חיפה נקודות שבמצב אחר היו הולכות לאיבוד - והעונה המצוינת של הפועל חיפה היא לא מעט גם בזכותו.
השם החם: קלאודיו ספינלי. קודם כל כי זה שם מעולה. אבל מעבר לזה, כי סכנין שוב מוכיחה שפגיעה נכונה בזרים - לפעמים יכולה לעשות את ההבדל בין עונה בינונית לעונה טובה. ספינלי, שהסתובב כמו נווד באוקראינה, בסלובניה ואפילו בסרייה ב` האיטלקית - לא רק כבש שני שערים (כולל אחד אתמול), הוא בעיקר נראה מצוין. סכנין לא הצטיינה רבות בבחירת הזרים שלה בשנים האחרונות, ויכול להיות ש"בינגו" אחד - יוכל לשרת אותה נהדר.
אל תשכחו את: מאבקי התחתית. כי המאבק על הפלייאוף העליון די נסגר - ארבע קבוצות הבטיחו את מקומן, החמישית סכנין בדרך וגם ריינה צריכה עוד ניצחון אחד והיא שם. מה שמשאיר אותנו עם הפלייאוף התחתון, שמסתמן כאחד הסוערים שידענו שנים: מכבי נתניה, הפועל ת"א, בית"ר ירושלים, מ.ס. אשדוד, הפועל חדרה ואולי גם הפועל פתח תקווה - כולן בתוך המאבק נגד הירידה, וכולן תצטרכנה להיזהר. לצד מאבק האליפות שככל הנראה יהיה צמוד עד הסוף, גם הקרב על ההישרדות בליגה הולך להיות מרתק. אם רק בית הדין לא יוריד עוד נקודות.
