היריבות בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, שראתה פרק נוסף נכתב בה ב-0:1 הירוק השבוע, היא היריבות המודרנית הראשונה. יש יריבויות שנבנו על בסיס יריבות עירונית או פוליטית, ויש כאלה שהתפתחו בצורה לא ברורה (כמו זאת בין ב"ש לנתניה), אבל כאן מדובר ביריבות שהתפתחה מהספורט בין שני מועדוני העל הגדולים בישראל, אלו שזוכים ברוב התארים בשנים המודרניות של הכדורגל.
שני מועדוני על עם אפקט ה"הכי". הכי הרבה קהל, הכי הרבה כסף, הכי הרבה ניקוד אירופאי והכי הרבה עוצמה. היריבות הזאת מנוהלת מתוך תפישה של כל אחד מהמועדונים על כל שאי אפשר להכריע בצורה מלאה את השני. היה רגע בו מכבי חיפה כמעט השתלטה על הכדורגל בעשור הראשון של שנות האלפיים, היה רגע שבמכבי ת"א פנטזו על אפקט באזל. היום, אני מניח, אין מחשבה כזו בשום מועדון.
אף אחד לא מדמיין שליטה חד מימדית של מועדון אחד. פעם אמרו שליגת האלופות תכריע, היום מבנים שגם קונפרנס זה בסדר ולכן אם מועדון מסוים יגיע לרף הכנסות חריג בכמה שנים, זה לא יספיק לפער בלתי סגיר על היריבה העיקרית. בין לבין, המונופול הדו-ראשי עשה את זה מול כל השאר. די מדהים.
המשחק השבוע היה אות כבוד ליריבות הזאת. ראשיתו בסופו. הניצחון החיפאי הוכיח שמכבי יכולה לעשות רצף אדיר על כל השאר, אבל גם ליריבה (בשנה פחות מוצלחת מבחינת הניהול הספורטיבי) יש עוצמות. הוויכוחים על פרנטזדי פיירו או ערן זהבי, או על ליאור רפאלוב מול ערן זהבי, הם חשובים. הם לא גימיק. הם חלק ממה שספורט טוב עושה - מייצר פלטפורמה לוויכוחים כיפיים.
מי שהפתיע אותי והבין את תפקידו בהצגה זה דווקא יונתן כהן. השנים האחרונות שלו פחות טובות, אבל המחויבות שלו להטרלות חינניות טובה לספורט, לרייטינג, לשיח. הלוואי ועוד כדורגלנים יורידו מעצמם את הפאסון המזויף של יועצי התדמית. לא הכל זה ניהול בסושיאל. כדורגלנים הם אנשים יצריים, כמו רוב הקהל שאוהד אותם, ואין סיבה להחביא את זה.
אפילו בתקופה הנוראית של היום ואולי דווקא עכשיו, יריבות ספורטיביות בריאה, הישגית והטרלתית היא חלק מהשפיות. ספורט הוא כיף. ספורט הוא בידור. ספורט הוא ספורט במישור הבסיסי בו מי שרץ מהר יותר, בועט טוב יותר ומתאמן טוב יותר מנצח.
יש לנו מספיק מלחמות, אין לנו מספיק בידור ספורטיבי. היה מרתק לראות את ההייפ על המשחק הזה גם בלי פוזיציית אוהד, ואולי כאוהד הפועל שמקנא במשאבים וביכולות של הקבוצות האלה אני מעריך בימים כאלה עוד יותר את היריובת הזאת. יאללה, עוד. עוד איכות, עוד תחרות וכמה עוד יונתן כהנים שמבינים את תפקידם בהצגה. עוד כמה ימים יש דרבי, נקווה שהוא יהיה יותר בידורי ופחות מלחמתי.
טוב, על מי אני עובד.
*הכותב חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
