משחק שמגיע לאחר ניצחון ענק, נניח כמו זה שהשגנו בבלומפילד ברביעי שעבר, מציב קבוצה בצומת דרכים, מסוג שמגדיר אופי ודרך. ברור לכולם שאף קבוצה לא תחלק לנו ניצחון ככה על הדרך, אבל בכל זאת - אחרי תצוגת תכלית מול היריבה העיקרית, קל מאוד ליפול לשאננות, שחצנות אפילו, ולשחק בעצימות נמוכה יותר. מכבי חיפה הוכיחה אתמול שהיא לא מזלזלת באף יריבה, ושהדרך היחידה שבה תוכל לנסות להמשיך את המרדף אחרי המקום הראשון המיוחל היא דרך העבודה הקשה, הנחישות והרצון לנצח - יותר מכל יריבה שעומדת מולה.
ומה רצתה אתמול מכבי פתח תקווה? לפי דרך המשחק שלה, בעיקר לשמוע את שריקת הסיום. אחרי מספר דקות מהוססות, ההשתלטות של מכבי חיפה על שדה המשחק הייתה אבסולוטית, הכדורים החלו לשרוק סביב השער, משקופים זועזעו, והריח המשובח של שער עלה באוויר.
מיותר לציין מי היה זה שגם כבש אותו, בסופו של דבר, אותו האיש שכולנו יודעים מה קורה כשהוא בועט. מתוקף תפקידי ככותב טורי סיכום למשחקים, יוצא שאני חוזר על עצמי לא אחת. במקרה הזה, באמת שאני מרגיש שמיותר לכתוב שוב, מילה במילה, את כל מה שכתבתי על ליאור רפאלוב רק לפני ארבעה ימים. זה על גבול הדמיוני, הדרך שבה הבחור הזה משחק בגילו ובמעמדו. אפס אגו על הדשא, יותר נחוש ולוחמני מכל שחקן צעיר שעומד מולו ואמאל'ה, איזה סיבובים על המקום. זריזות פשוט מטורפת. כמה שהוא יחסר לנו בסכנין. לא רק הוא, עוד על כך בהמשך.
כמעט מיד לאחר מכן, ענאן חלאילי, המצטיין אתמול, ממשיך לרקוד על הדשא ולאחר הבישול המצטיין לליאור בשער הראשון, מדביק את השני בוולה יפהפה. חשבנו שזה יהיה השער היפה ביותר של הערב, ומכבי חיפה הפכה את המוקש המלאבסי לעוגת קצפת, ומכאן והלאה, זה כבר הידרדר להתעללות של ממש.
מחצית שנייה שהייתה במעמד צד אחד, להוציא מצב מסוכן של טוקלומטי במצב של 2:0 (והצלה נהדרת של שריף כיוף). מכבי חיפה תפרה את הקבוצה היחידה שניצחה אותה עד כה העונה בהנאה גדולה, תקתוקי כדור ושער שנפסל, אבל שום דבר לא הכין אותנו לשער השלישי, בעיקר לא ברמת זהות המבצע.
אני לא חושב שגם גוני נאור עצמו חלם אי פעם שהוא יבקיע ככה את שער הבכורה שלו במכבי חיפה. קודם כל זיהוי הפרצה הזריז וההסתערות ואז הצ'יפ המטורף הזה, אולי הכי יפה שאני אישית ראיתי במו עיניי, בעדינות ובדיוק של רונאלדיניו. מה שדחיקה של שער פסול בבלומפילד עושה לביטחון העצמי...
נאמר את האמת - כבר אמרתי נואש מגוני נאור. אחרי מספר הופעות כל כך נרפות, הוא נראה כמו מישהו שאין לו מקום בקבוצת צמרת כלשהי, לא רק מכבי חיפה. שני המשחקים האחרונים, הגם שלא שכנעו אותי באופן מוחלט בהיפך, בהחלט נותנים יותר חומר למחשבה בעניינו. כך או כך, הוא יהיה חייב להמשיך להשתפר ולהיכנס בזריזות לעניינים, מנסיבות מצערות. אני מדבר, כמובן, על האירוע שהעיב על השמחה ופינצ'ר את האקסטזה של האוהדים, פציעתו של מחמוד ג'אבר.
אוי, ג'אבר ג'אבר, ארבע לנו, גארבג' טיים, כולך גם ככה מתוח בכל שריר בגוף, מה אתה גולש ככה יא משוגע? מה זה נותן לנו, מלבד חור עצבני באמצע המגרש? במרתון חסר הרחמים הזה כל שחקן חשוב, וגם ככה נפצעים שחקנים על ימין ועל שמאל תוך כדי משחק. פציעה של שחקן חשוב כל כך, הברומטר והמנוע שלנו, במהלך מיותר כל כך, עמוק בגארבג' טיים של משחק, פשוט מבאסת לגמרי.
נשים לרגע את העניין הזה בצד, בלית ברירה, כי אחרי חמישייה כזו, הצגת כדורגל משובחת, באמת שמגיעים רק שבחים לקבוצה ולצוות המקצועי. ענאן וליאור מעל כולם, אבל גם עלי מוחמד ליהטט, קני סייף נכנס יפה מאוד לעניינים והנפיק קבלה ראשונה, פיינגולד וקורנו תמכו מצויין בהתקפה, גוני נאור, כאמור, מספר ניסים גלויים, גולדברג סקורר מטורף, ויש את דין דוד.
לצד החמצות מזעזעות, הוא לא מפסיק לעבוד לרגע על הדשא, עושה תנועה חכמה וזריזה ומגיע להמון מצבים. בסוף, הוא גם בא על שכרו, עם שער ובישול. מיותר לציין שכל העליהום עליו בשבועות האחרונים הוא טיפשי בטירוף, מדובר בשחקן קלאץ' אמיתי, שכבש אינספור שערים חשובים עבורנו בשלוש העונות שהוא כאן, לרבות העונה הנוכחית. יש מקום לביקורות, אבל יש גם גבול לכמה יכול להיות זיכרון קצר לחלק מאוהדינו. דין דוד הוא נכס עצום לקבוצה הזו, ואני יכול רק לקוות שיישאר איתנו עוד שנים רבות.
ושימיץ', מה קורה לשימיץ' כשהוא פוגש את מכבי פתח תקווה? לא ברור, אתמול נכבה לו המוח לשנייה אחת עם המסירה המסוכנת אחורה לשריף (שגם הוא לא בדיוק הגיב אליה בחדות). עם זאת, למעט התקרית הזו, זה היה עוד משחק יציב וטוב שלו. בהחלט ניתן להבין בשבועות האחרונים למה בחרה מכבי חיפה להביא אותו כבלם גיבוי. המשכיות, כאמור.
טוב, למרות העונג הצרוף ממשחק הצירופים של מכבי חיפה אתמול, ומההכנה וניהול המשחק של מסאי דגו, אין יותר מדי זמן לחגוג, ואין עדיין גם מה לחגוג. עד כמה שזה נחמד לראות את מכבי תל אביב מדממת נקודות בכזה קצב, ברור לכולנו שזה לא יימשך לעד. מה גם שחסרונו של ג'אבר יכול להיות משמעותי מאוד עבורנו, בטווח הקצר והארוך.
יום רביעי, דוחא. מהיכרותי עם המגרש הנ"ל במזג אוויר כמו זה שפוקד אותנו בימים האחרונים, יש לי תחושה שלא נזכה למשטח דשא המאפשר משחק טכני. מהיכרותי עם הקבוצה שמשחקת על המשטח הזה דרך קבע, יש לי תחושה שנזכה למופע הפלות ושבירות. משחק החוץ המגעיל ביותר בכדורגל הישראלי, על הדשא וביציעים. אני מודיע לכם מראש - מי שמצפה למשחק אטרקטיבי סטייל אתמול, לא מסונכרן עם המציאות.
החיסורים הולכים ומתרבים, השחקנים מתוחים עד קצה גבול היכולת שלהם - ואין סוף למרתון הזה באופק.
מצד שני, החיסורים והתשישות הם מנת חלקה של כל קבוצה בליגה, וגם את הסיטואציה הזו ואת המשחק הזה, בסופו של דבר, מכבי חיפה צריכה לעבור, וכל הדרכים כשרות. וגם הפעם, יצטרך מסאי דגו להכניס את היד הכי עמוק לכובע שלו, ולשלוף ממנו עוד שפן רוטציה חדש, להמציא עוד יש מאין, הפעם במרכז השדה. כמובן, במבט קדימה נהיה חייבים לפחות עוד שחקן אחד לרוטציה באמצע, בנוסף לחלוץ, אבל למשחק הקרוב זה לא רלוונטי.
מה שבטוח, מכוח העבודה המצויינת שנעשית עד כה במכבי חיפה, כולנו מאמינים במסאיי ובשחקנים, שגם אם לא יבריקו - ירצו יותר ויהיו נחושים יותר מהיריבה מולם, גם ביום סגריר באיצטדיון המעפן בישראל. אם הם רוצים לחזור ולנשום את אוויר הפסגות שהם רגילים ואוהבים, זו חובתם.
שבוע טוב וירוק לכולם, הזמן אוזל, החזירו את החטופים אלינו, כל דקה היא גורלית עבורם.
נ.ב. שגיב יחזקאל, אתה גבר עולם וגיבור אמיתי. אני מקווה שהמדינה תעשה כל מה שהיא יכולה לחלץ אותו מהמדינה האנטישמית והמזופתת הזאת, ויותר מקווה שבפעם הבאה שתפקוד את טורקיה עוד רעידת אדמה, מדינת ישראל תזכור את הימים וההתנהלות הפסיכופתית של העם והשלטונות הטורקיים.
