בקריירה של כל חלוץ טוב מגיע השלב בו הוא הופך לפחות מסוכן. זה קורה בדרך כלל עם הגיל, שמביא איתו כבדות ופתאום הפעולות שנהג לעשות דרך קבע הופכות לקשות יותר מול בלמים צעירים וחזקים. יש כאלה שהפתרון עבורם הוא תזוזה לעמדות אחוריות יותר, כמו למשל וויין רוני או עומר גולן, שהוסטו לקישור בשלהי הקריירה ויש כאלה שממציאים את עצמם מחדש, כמו למשל ערן זהבי.
האמת, אפשר להגיד שזהבי יוצא מן הכלל הזה, שהרי גם בגיל 36 הוא מראה שהאינסטינקטים שלו חדים כתמיד. הוא נהנה מעונה אדירה עם תשעה שערי ליגה, 19 בכל המסגרות ומוביל את מכבי ת"א לפער מבטיח בראש הטבלה וגם לשמינית גמר הקונפרנס ליג ובנוסף ממשיך בריצה לעבר מלכות שערי ליגת העל בכל הזמנים, אבל במקביל אנחנו חוזים בפן נוסף של מספר 7 בצהוב, עליו נרחיב הפעם.
אם הייתם פותחים את אתר טרנספרמקט ב-2009, בראשית דרכו של זהבי בכדורגל הבוגרים, לשם שלו הייתה מוצמדת העמדה קשר התקפי (ויש גם מאמנים שתכננו לשחק איתו בתור מגן ימני, אבל זה כבר סיפור אחר). החלוץ המחונן עשה את שמו דווקא מתחת לחלוצים גדולים כמו איתי שכטר בהפועל תל אביב או ראדה פריצה במכבי ת"א, עד שהגיע פאולו סוזה, העביר אותו לשפיץ והשאר היסטוריה, ובעיקר העונה הוא מראה את יכולת המסירה המצוינת שלו, כזאת שהופכת אותו לקטלני אפילו יותר.
נתחיל עם קצת מספרים. עונת הליגה הפורייה ביותר בקריירה של זהבי מבחינת בישולים הייתה 2018, אז בישל תשעה שערים בליגה הסינית וכבר העונה, ב-14 משחקים יש לו ארבעה בישולים, שממקמים אותו בראש טבלת מלך הבישולים של מכבי ת"א, לצד דן ביטון ופליסיו מילסון.
העונה, הוא שלח 20 מסירות מפתח מדויקות בליגת העל מה שממקם אותו רק מעט מתחת לארבעה שחקנים בלבד במכבי ת"א - דור פרץ (21), פליסיו מילסון (23), דן ביטון (23) וגבי קניקובסקי (29). מלבד זאת, הוא ייצר שבעה מצבים גדולים, כמו מילסון ודן ביטון ואנחנו מדברים על חלוץ קורע רשתות, כן?
כדי להבין גם עד כמה הוא מנסה למצוא את החברים שלו כדאי להתעמק בעוד כמה נתונים. מתוך 209 המסירות המדוייקות, 20 הפכו למסירות מפתח. כלומר: אחת לכל קצת יותר מעשר מסירות רגילות שלו, הופכת למפתח. זהבי הוא השחקן שאיים הכי הרבה על השער בליגה - 68 פעמים - אבל על כל 3.4 איומים לשער הוא שולח מסירת מפתח. לא עניין של מה בכך.
אז איך בפועל זהבי מגיע למצבי מסירה איכותיים? קצת ויזואליה תעשה את העבודה בלהסביר זאת. בכדורגל המודרני חלוצים לא מחכים ברחבה לכדורים, אלא עושים הרבה יותר מזה ומספר 7 בצהוב לא שונה מהם.
ניקח דוגמא מהמשחק האחרון מול חדרה. בהנעת כדור רגילה דרך שחקני הקישור, אפשר לראות את זהבי יורד ממש לקו ה-40 מטרים מהשער של היריבה על מנת להוות אופציית מסירה. שימו לב כיצד שחקנים כמו דור פרץ ואפילו עידו שחר בשלב מסוים ממוקמים בעמדה גבוהה ממנו.
זמן לא רב לאחר אותו מהלך הגיע שער השוויון של מכבי ת"א. הביצוע של רוי רביבו היה נהדר כמובן, אבל התזוזה של זהבי מחוץ לרחבה, לכיוון האגף השמאלי, היכולת שלו לשמור עם הכדור עם הגב וזיהוי התנועה של המגן קידמו את ההתקפה הזאת בדרך לנקודה.
אפקט נוסף של הירידה של זהבי אחורה לקבלת הכדור הוא משיכת שחקני הגנה ויצירת ואקום אליו שחקני קישור והתקפה אחרים יכולים להיכנס ודוגמא טובה לכך הגיעה במשחק מול הפועל חיפה. בהתקפת מעבר האינסטינקט של חלוץ, בוודאי כזה שאוהב לכבוש, הוא לרוץ קדימה ולחכות למסירה, אבל במקום זה הוא מטעה את השומר שלו, מקבל את הכדור קרוב לעיגול האמצע ומושך את ההגנה החיפנית. זה מאפשר למילסון, דן ביטון ודור פרץ לבצע תנועה לעומק ולקבל מסירה נהדרת במהלך שחבל מאוד שלא הסתיים בשער.
כמובן שהיכולת של זהבי לייצר מצבים לא באה על חשבון היכולת שלו לאיים על השער ובהתקפות של מכבי ת"א יש לו את האפשרות להביא את עצמו לידי ביטוי בכל האספקטים. ניקח דוגמה הפעם מהמשחק מול אשדוד. מספר 7, הפעם בכחול, יורד עד לחצי המגרש כדי לקבל מסירה מהבלמים, זאת בתגובה ללחץ הגבוה שניסתה לבצע הקבוצה של אלי לוי. ברגע שהוא משחרר את המסירה לקיקו בונדוסו ובזמן שהכדור עובר לאגף, זהבי מבצע את התנועה לרחבה ומוצא שטח פנוי כדי להוות אופציית מסירה.
לפעמים יש גם מקרים בהם זהבי מייצר לעצמו את ההזדמנות תודות לתנועה ויכולת המסירה שלו. הפעם נעבור למשחק נגד בית"ר ירושלים, ששיחקה מאוד צפוף, בעיקר לקראת סיום המשחק על מנת לשמור על תיקו מאופס (מה שלא עבד בסופו של דבר). זהבי מזהה כדור אבוד, חוזר אחורה איתו אל מול שלושה קווי הגנה, מוצא את אבישי כהן במסירה שמבטלת שלושה שחקנים ומגיע בזמן כדי לקבל חזרה בשטח שהוא עצמו יצר רק לפני שניות אחדות.
מכבי ת"א תעלה הערב (רביעי) לאחד המשחקים החשובים שלה העונה, כזה שיכול לסלול את הדרך הבטוחה שלה לאליפות ראשונה אחרי שלוש שנים שחונות. עם כל הכבוד לכל מה שנכתב כאן, אין ספק שהצהובים קודם כל זקוקים ליכולת ההבקעה של זהבי, שהכניסה אותו לספר דברי הימים של הכדורגל הישראלי. ארבעה משחקים ללא שער הם יותר מדי עבור מי שהשם הנרדף שלו הוא מכונת שערים, גם אם הוא יודע למסור לא רע בכלל ומשחק מול מכבי חיפה, לעיני הקהל הביתי בבלומפילד זה בדיוק הזמן לעצור את הרצף.
Follow @AviG91