(אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
(אלן שיבר)|צילום: ספורט 5
המשחק הבא הוא הכי חשוב (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
המשחק הבא הוא הכי חשוב (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

באמת, אם תבחרו להאמין לי, שניסיתי. ניסיתי להימנע, אמרתי לעצמי שאין סיבה לעשות את זה. 'בשביל מה זה טוב?'  יותר מזה, אחד מחברי אמר לי - תשחרר את זה. מודה, זה לא היה פשוט, הרי הכי קל להתנתק. להתעסק בעבודה, ויום חמישי היום, וגם מזג האוויר קודר - אז ניסיתי ובסוף לא עמדתי במשימה. שלחו אליי, תודה לך ווצאפ יקר, את הטור על המשחק אתמול בבלומפילד ולהפתעתי - המציאות השתנתה, הרוח אחרת וכל מה שקרה פה מאז פתיחת עונת 23/24 לא באמת משנה, ומפה לשם כל מילה שליאור רפאלוב מוציא מפה היא בגדר אמת מוחלטת.

בוא ננסה לדייק את הדברים. לקרוא למכבי תל אביב לא מוכנה, זה פחות נכון. הרי דור תורג'מן הוצב בכנף השמאלית כדי להתמודד עם שלושת הבלמים של חיפה, ולנסות לייצר יתרונות שם. תורג'מן גם היה נקודת האור של מכבי במחצית הראשונה עם מהלכים טובים, רק ללא תכלס ורחוק מהשער. ההכנה כנראה הייתה טובה, הביצוע - חד משמעית פחות.

אני לא אנסה למכור לכם מציאות אחרת. מכבי תל אביב לא הופיעה אתמול, אבל בין לבחור לספר שהסגל בעייתי, שדרוש חיזוק וההגנה לא מתפקדת יש פער עצום. הרי עד המשחק אתמול נפתח עם פער 8 נקודות של הצהובים (10 נקודות לפני המשחק מול חדרה), הוא לא נוצר מהשמיים - אלא תוצאה של סיבוב מעולה של הקבוצה במקום הראשון. וגם היום, המוליכה היא אותה מוליכה. האם ארבעה ימים לא טובים במשרד צריכים למחוק את מה שהיה מהרגע שרובי קין התחיל לעבוד? בכדורגל הישראלי, מסתבר שכן.

כי עם היד על הלב, וגם אם אתם לא אוהדי מכבי תל אביב (יש כאלה, בחיי), אי אפשר להתווכח עם העובדה שרובי קין הוא סיפור הצלחה. הוא לא פוגש את הציפיות, הוא מתעלה עליהן עד כה. זה לא רק קצב צבירת הנקודות, אלא העובדה שהוא הפך את דן ביטון, גבי קניקובסקי, אבישי כהן ורוי רביבו לכאלה שכל חיסרון שלהם מחסיר גם פעימה ביציעים וגם בפיד. אני מבין שזה מפתה לשפוט על פי תוצאות, אבל יש גם תהליכים גדולים יותר מאשר התוצאה על הלוח בשריקת הסיום. אתמול מכבי תל אביב שיחקה לא טוב. היא התחילה רע, ספגה ומשם לא מצאה פתרון. גם המחצית לא עזרה לה להתניע, היא נתקעה וזה קורה, אתמול זה קרה מול היריבה על התואר.

כל הכבוד למנצחת, שהצליחה בשבוע אחד לקזז את הפער ולהדליק מחדש את מאבק האליפות. כמו שמכבי לא הופיעה אתמול, היריבה שלה הייתה שם כדי לקחת את הנקודות בכל צורה אפשרית. האם המודל הזה של מסאי דגו יכול להחזיק לאורך זמן? הוא יכול להמשיך לייצר ניצחונות בצור הפוכה מהמנטליות המנצחת של ברק בכר? לא יודע, אני רק יודע שהמשחק הבא (כמו כל משחק העונה) הוא המשחק הכי חשוב של העונה.