בחירת תגלית העונה הסדירה, הנה זה בא. באינסטינקט הבסיסי, הכי קל לסמן את אלה שמכונת יחסי ציבור משומנת עובדת בשבילם, כמו ענאן חלאיילי ואלעד מדמון. מתרשמים מהמספרים, מתעלמים מהנסיבות המקלות, ותוקעים בחצוצרה.
רק רגע, לפני שסופרים את קולות הימאים, כדאי לספור עד עשר. מי שחי כאן ולא נחת מהירח, יודע שהמעטפת במכבי חיפה היא רכה ומפנקת. העסק מתוקתק, כשרונות מצויים בו בשפע. תפשל מול שער חשוף, תמיד יהיה לך מחליף שיזיז אותך הצידה ויזיז את הרשת במקומך. ככה זה כשאתה בורג אחד במכונה משומנת שהשקיעו בה חבילות של מט״ח. כששחר נותן צ׳ק, הבנק חוזר.
במקרה של ענאן, אין טעם להציץ לגינה של השכן, הדשא של יענקל’ה תמיד ירוק יותר. יורדים דרומה על כביש החוף, ומזהים את העשן המסתלסל מהארובות של חדרה. חיים סילבס הזרים אוויר נקי למקום שזכור לטוב מהימים של שלום שוורץ (עליו השלום), האיש והאגדה, ושוב זכה לעדנה בזכותו של גיבור ישראל מנשה זלקה.
מדמון, הרכש החדש של מכבי ת״א, בלט בנוכחותו באווירה פסטורלית, בקבוצה חיוורת ונטולת יומרות. קרובים רחוקים עדכנו אותנו שרחובה הספורטיבי של חדרה מנומנם עד לא קיים, ועד לרגע זה טרם התברר לנו מה עלה בגורלו של הקומץ ואיך משיגים חולצה ממותגת בחתימת דוניו. אגב, מישהו יודע מתי בפעם האחרונה אוהדי חדרה צרו על חדרי ההלבשה?
שלא יהיה ספק: חלאיילי ומדמון ראויים לתשואות. שניהם שחקנים נהדרים, כובשים בחסד ושופעי כשרון, רק שיש מישהו אחר שראוי יותר מהם לעלות על המדרגה הכי גבוהה בפודיום. ספרו להם בהזדמנות שיש מקום, דרומית לאי שם, שהלחץ מגיע לביקור על בסיס יומי.
בעיתות משבר הקהל מנהל את העניינים, ולעיתים חונק את השחקנים מרוב אהבה. והציפיות, איך נגיד בעדינות, לא ממש מתחברות למציאות. הסגל בינוני, בחירת הזרים כבר ידעה ימים יפים יותר, הספסל קצרצר והשמיכה המונחת עליו מרופטת. בגלל החלטות מוזרות נגרעו מהקאדר כלים משמעותיים (דן ביטון, איתמר שבירו, תומר יוספי), ובדרך נס נמצא הקוסם שימזער נזקים אצל הברדות.
אז לפני שמסמנים את חלאיילי ומדמון כמצטייני העונה הסדירה, תנו קפיצה לטרנריה. תפסו מקום טוב ביציע, בין זקני השבט אליהו ברגמן ואבנר ביטון, וחכו שאמיר גנאח יקבל את הכדור באגף שמאל, יפרפר את המגן וישגר חץ לחיבור. כבר הרבה זמן שהילד הזה מחזיק עיר שלמה על הכתפיים.
