הפועל באר שבע רשמה אמש (שני) את אחד הניצחונות הגדולים ביותר העונה בליגת העל, עם 0:6 מוחץ על הפועל ת"א לעיני הקהל הביתי בטרנר. תומר חמד היה אחד השחקנים החשובים ביותר של הדרומיים אמש, זאת כאשר כבש צמד, אחרי שעלה לדשא במחצית המשחק. לאחר ההתמודדות, חמד התייחס לניצחון, לחיים בב"ש ולמחווה המרגשת שנתן לאביו המנוח.
"אני מסיים גילוי מצבה והולך לבית העלמין", אמר חמד לאחר המשחק, "30 ימים מאוד קשים מבחינתי שצריך לעשות את ההפרדה שבאתי לפה לכל אימון ומשחק עבור המועדון, אבל בחיים האישיים הייתה תקופה לא פשוטה. לא הרבה אנשים ידעו, הייתה תקופה לפני פטירתו של אבא שלי שעברתי חודשים לא פשוטים, כי הדבר הזה החמיר בהדרגה ולא שיתפתי יותר מידי אנשים. התמודדתי עם זה לבד, עם המשפחה".
"במועדון ידעו בשלב מסוים, אבל גם רק אליניב אלונה והשחקנים", המשיך חמד, "העדפתי לא לשתף יותר מידי אנשים. רציתי שיהיה לי מקום מפלט להתנתק ובאמת הייתי מגיע לאימונים ויודע שיש לי קצת זמן לברוח מזה בוא נגיד, שלא ישאלו ולא ירחמו עליי. הייתה תקופה לא פשוטה. בסופו של דבר מה שמחזיק אותי, אני יודע שהוא היה גאה בי וידעתי מה כל משחק אומר בשבילו, וזה גם מה שמוביל אותי היום".
"הייתה לי הזדמנות היום, הייתה לי הרגשה שזה יום מיוחד והתכוננתי לכבוש עבורו. סימנתי לעצמי בלי שאף אחד ידע, שהגול מוקדש בשבילו ולעילוי נשמתו, לא חגגתי כל כך אחרי והלכתי למצלמה שיראו שהגול בשבילו. מחר אגיע לבית העלמין ואולי אמצא את ההרגשה המיוחדת, שזה אולי נותן לו נחת עכשיו. הוא ליווה אותי לכל משחק ומקום מאז שאני ילד ולא ויתר אף פעם, בחו"ל כששיחקתי הוא הגיע לבקר מספר פעמים. אחרי שחזרתי לארץ, לצערי הוא לא יכול היה להגיע, אבל היה רואה בטלוויזיה".
"ביום של חצי גמר גביע הטוטו, זה היה בבאר שבע", סיפר החלוץ, "לא הייתי בסגל באותו לילה. אבא שלי נכנס לבית החולים ונסעתי להיפרד ממנו ב04:00. זה מה שאמרו לנו בבית חולים. הודעתי לברדה שלא אגיע למשחק כשהייתי בבית חולים ואיכשהוא הוא התייצב והמצב השתנה קצת. הוא התעורר וכמובן שהיה בבית חולים ולא יכול היה להגיב יותר מידי, הייתה סוג של תקווה, ואלו היו ימים של עליות וירידות שכולנו היינו שם כל היום. מצד שני המשפחה אמרה לי תנסה כל עוד הוא יציב תלך ותחזור. הוא לא היה רוצה שתהיה פה 24/7 ותעצור הכל".
"הייתי בא לאימון וחוזר לבית החולים, וזה הגיע לימים של המשחק באשדוד, התלבטתי אם להגיע או לא וקיבלתי באותו בוקר הודעה שהמצב שוב החמיר. המשפחה אמרה לי אל תדאג לך למשחק הוא היה רוצה שתהיה שם. וזה מה שעשיתי, הלכתי למשחק וזה היה הערב האחרון, התקשרתי בסוף המשחק ומצבו היה יציב יחסית. באותו לילה אח שלי ישן בבית החולים וקיבלתי את ההודעה".
בימים האלו הייתי שם פעמיים שלוש להיפרד, כבר חשבתי שזו הפעם האחרונה ואני אומר לו להתראות, ויצא שיצא לי שוב לחזור לשם. הכדורגל היה מקור הגאווה הגדול ביותר וגם עכשיו רציתי להמשיך ולא לעצור רק בשבילו. אמרתי לחברים בקבוצה גם, בדיעבד כשסיפרתי להם, לפעמים יש סביבנו אנשים שאנחנו לא יודעים מה קורה בחיים האישיים שלהם ולפעמים שופטים אותם או מסתכלים עליהם בעין מסוימת בלי לדעת באמת מה הם עוברים ביום יום".
"אני ידעתי שאף אחד לא יודע מזה", המשיך כובש הצמד, "וזה היה מעין שיעור עבורי. אל תשפוט בנאדם או תחשוב שאתה יודע מה עובר עליו. מבחינה מקצועית אנחנו מקבלים ביקורות לטוב ולרע ולא רציתי לרגע שירחמו עליי בגלל התקופה הזו שאני עובר. לא רציתי שאם הייתה לי תקופה פחות טובה שיגידו שזה בגלל זה".
"שורה תחתונה אמרתי לאליניב שאני רוצה לבוא לאימונים ולמשחקים וזה חשוב לי כי אחרת הייתי מתרסק, זה שמר אותי בתקופה כזו חי בוא נגיד, ועדיין זה לא היה פשוט. המועדון הזה נתן לי הזדמנות, באתי לפה והיה לי חשוב בשבילו להיות מחויב עד הרגע האחרון. אמשיך לעשות את זה, אני רוצה להודות למועדון על התמיכה במיוחד בתקופה הלא פשוטה".
כשנשאל אם מדובר ביציאה לדרך חדשה, חמד הבהיר: "היו לי תקופות בכדורגל, הייתי בתקופות הכי טובות ובפחות טובות, שום דבר לא הזיז אותי מהדרך שלי. גם פה בבאר שבע היו רגעים טובים יותר ופחות, אני הכי אמיתי עם עצמי ושופט את עצמי, לא פשוט להגיע לארץ עם ציפיות כל כך רבות, להשתלב ישר במועדון וההתחלה הייתה מעל המצופה לכולם, היו עליות וירידות ומי שיודע המטרה הייתה תמיד מול עיניי לאורך כל הקריירה. לא נתתי לתקופותו טובות יותר או פחות לעצור אותי, היום זה לא סיכומים, תמיד ידעתי להישאר עם רגליים על הקרקע, לעבוד קשה להיות צנוע ולהמשיך בדרך שלי".
