השבוע, שני אוהדי הפועל תל אביב עשו משהו יפה. הם לקחו את ההתאחדות לסיבוב קצר, שבסופו היא התקפלה ולא ביקשה לממש סעיף בתקנון שלה, כך יצא שאוהדי הפועל לא ישלמו עוד פעם כרטיס אחרי שקנו אותו במנוי. נכון, שער 4-5 יישאר סגור בפני גברים במשחק נגד חדרה הודות להחלטה אחרי אירועי הדרבי, אבל בעלי המנויים יוכלו להיכנס לשערים אחרים.
זה אקטיביזם נהדר בפניי, אוהדים שלוקחים אחריות על הקהילה שלהם, מביאים את הידע ואת תחום המומחיות שלהם לקהילה ומחזירים פנימה מתוך הפעלת העט ולא החרב. העט חזקה מהחרב. על השיח בקהילת האוהדים השתלט שיח שנולד ברשתות החברתיות, שיח רעיל, שבו הנהי שולט בהכל.
האוהדים דוחפים את המועדונים להתלונן על הכל, אם דחו משחק מאוחר מדי, נהי עצום על זה שלמה לא להודיע מראש, אם דחו מוקדם מספיק אז נהי עצום על תיאוריית קונספירציה מורכבת בה מועדון אחד מנהל את העולם. נהי על שופטים, על מועדונים יריבים, על תקשורת, על החלטות עסקיות, על המחרה, על חלוקת כרטיסים, על כל בחירה מקצועית, על כל דבר.
אקטיביזם שמונע על ידי אוהדים הוליד בישראל את קבוצות האוהדים, הוליד את הניו מדיה שהיא בחלקה אלטרנטיבה טובה לישנה, הוליד יוזמות חברתיות, גייס אנשים מובילים לתחום, אקטיביזם הוא דבר נפלא כשהוא מופנה למקומות הנכונים. אך רעיון הנהי שאומר בגדול, בוא ניקח את תנועת הנהי הגדולה, את שיחות המילואים לכיכר העיר, הרי שבסופו של דבר כאוהדים נהרוס את הדבר שאנחנו הכי אוהבים.
האקטיביזם חייב ללכת ליוזמות אמיתיות, לאירועים משני מציאות, לשינוי חברתי, מקצועי. האקטיביזם של אוהדי בית״ר הוביל לחזרה למשחקים בשבת, את אוהדי הפועל ירושלים לחזור מהקבר הספורטיבי, את אוהדי הפועל ת״א סל לנגוע בחלום שהוא העונה הנוכחית, זה הוביל ליוזמות מעוררות השראה, זה הוביל לתהליכים שמשנים מציאות, השיחה נגד הענישה הקולקטיבית והעתירה האחרונה היא דוגמא נהדרת לאקטיביזם משנה מציאות.
עם זאת, תמרור אדום מרחף מעל הענף, אם הרעיון האקטיביסטי יהפוך לענן נהי מאורגן, לשיח רעיל עם תשתית, אם זו החלופה, אני יודע באיזה צד אני.
הכותב הוא חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
