הכול נגמר צ׳יק צ׳אק. בטרם הספקנו לברר מה קורה עם הצ׳ק של קבוצת הרכישה האמריקאית, החלה נפילת השערים. אחת-שתיים, נהיה שלוש. ואז הגיעו הרביעי והחמישי. בגול השישי סלובו התרומם מהספסל, גירד בפדחתו וניסה להבין מה קורה סביבו ומי נגד מי. מחליפו של קובי רפואה נראה אבוד כמו עלה ביער. במשמרת שלו ספגה הפועל תל אביב את הקשה במפלותיה - ואוי לבושה.
עיניו הכחולות שידרו מצוקה בעת שהתייצב מול פני האומה וסיפר בטון מונוטוני שבאימונים ובהכנה הטקטית הכול דווקא דפק פיקס. מי שחי בלה לה לנד עוד היה יכול להשתכנע שמדובר בתוכנית קרב גאונית: מתחילים עם שלושה בלמים, ובמסגרת תרגילי ההטעיה מחליפים שיטה. בתכל׳ס, סלובו בנה על שיטת היהלום ונשאר עם רסיסי אבן חברונית זולה נעוצים בבשרו. הקונספציה קרסה ועכשיו לך תחפש את החברים שלך במתחם וולפסון. מצד שני, אם ילך, מי יבוא? ליונל סקאלוני?
בערב מקפיא עצמות הכול הלך הפוך לעגומה התל אביבית, אפילו האוהדים הפנו את גבם לנוכח הביזיון, אם כי היו גם כאלה שהמשיכו לעודד בעיצומה של ההרעשה הארטילרית. קבוצת הפאר בדימוס נראתה כמו שבר כלי ועוד יצאה בזול. מול גמל פצוע חייבים לצופף את השורות במקום להציג לראווה הגנת פל-קל שעפה עם הרוח. איבדו את הבלמים וההפקרות חגגה. כולם עלו למעלה והשאירו את הניו-זילנדי עם הכפפות המרופטות חשוף בצריח.
אין בשוטטות של שחקני הפועל תל אביב בטוטו טרנר כדי לגרוע מתצוגת התכלית הבאר שבעית. שבוע אחרי ההפסד בסמי עופר, עלה ברגלי הברדות להעניק לאוהדיהם חוויה מתקנת באווירה נינוחה. מהרגע הראשון זה הרגיש כמו ביקור במטווח. כל כדור למסגרת - בינגו. שמיר, סלמאני, גורדנה, כל מטאטא יורה. חתואל בערב משונה, הפך בעל כורחו למאסטר שף. כל כך רצה לכבוש וסיים עם בישול וחצי וטיגון במחבת עמוקה. לא בכל יום ולא בכל עונה מייצרים שישייה, ועכשיו לכו תשכנעו את ברדה שלא צריך לחדד את השפיץ.
מעל האצטדיון ריחפה רוחו של אליהו לילו עופר, מגדולי שחקניה של הפועל באר שבע בכל הזמנים, שהלך לעולמו בגיל 78. לפני השריקה נערך לכבודו טקס מרגש בנוכחות בני משפחתו כאשר 15 אלף צופים, משני מחנות האוהדים, כיבדו את זכרו במחיאות כפיים. בעיני רוחנו ניסינו לדמיין את לילו יושב ב-VIP של מעלה לצידו של אלוהים ומריע ללהקת פיקוד דרום.
