כדורגל בשבת בצהריים? ועוד בעיר האבות? לא מאמין לכם.
בניגוד לתחזיות החורבן, ואחרי מכתב נזיפה מכבוד הרב הראשי של ב״ש, הכול עבר בשלום. 0:1 קטן לברדות ועוד שלוש נקודות בדרך לוועידת הפסגה בסמי עופר מיד אחרי הפגרה. נשאר 4 פור, ומי שמאמין לא מפחד.
האמת, התגעגענו. במקום לקטוף פטריות ביער להב או לרדוף אחרי עפיפונים בוואדי של משק עזר, משנים סדרי עדיפויות. חילוניים ושומרי שבת, חובשי כיפות וחובבי קסקטים, זרמו לעבר הטרנריה שמאז השקתה לפני 8 שנים טרם פתחה את שעריה בשעה כה מוקדמת ביום המנוחה. לצידנו התמקם יהודי כבן 60, אברך משי חביב, שדר בעבר ושליח ציבור בהווה, והתפלל שמישהו כבר יתן את השני. בבית הכנסת שמעבר לכביש חיכו לו לתפילת מנחה וערבית, וברוך השם הכול נהיה בדברו. זה נהנה וזה לא חסר. השמיים לא נפלו והאדמה לא פערה את פיה. טפו, טפו, טפו.
כדורגל בשעה מוקדמת מרגיש אצל מטיבי לכת כמו האליפויות של אמצע שנות ה-70 העליזות. בלי זרקורים ובלי בטיח, התחילו בשתיים וגמרו בשלוש ובארבע. אביטן וברד כיבדו את השבת וגם את האוהדים. הכול נעשה בדרכי נועם, בחצי סיבוב ובבעיטת וולה. מי שנרתע ממראה הדשא הנכתש תחת הסטופקס בשבת קודש, נשאר בבית. ומי שחגג עם נומה את שער האליפות נגד כפר סבא, ועם לולו ויצמן את שער ההישרדות נגד בית״ר, מעולם לא שכח להודות לאלוהים. ככה עושים זאת נכון. בלי כפיה דתית, ועם כבוד הדדי. חיה ותן לחיות.
והנה, עוד בגלגול הזה הגענו לעונג הבא. קרני שמש חמימות ליטפו לנו את הקרחת שהתחדשנו בה לפתע פתאום, והאירו פנים ליוג׳ין אנסה ורועי גורדנה. את מסירת העומק של רועי, הגנאי תירגם לשער נהדר שסגר עניין כבר בירידה למחצית.
כשחטואל מקורקע, אנסה הוא החלוץ הכי טוב של באר שבע. נותן את הנשמה, מטריד את שומריו ומחולל מהומות ברחבה. נכון, לעיתים קבלת ההחלטות שלו לוקה בחסר. שלא בטובתו, לפעמים משוגרים מרגליו לעבר החלל החיצון כדורים שמאתגרים את מדעני נאס״א. ועדיין, במאני טיים הוא שווה כל סנט. רק מישהו שהבינה מצויה בקודקודו היה מצליח לאפס כוונות ולפגוע במטרה מזווית לא פשוטה. לשימת ליבך, רפעת ג׳ימי טורק. אם לא קשה לכם, תרשמו את שלוש הנקודות על שמו. ועוד משהו: אם הוא לא מסמן שאפסו כוחותיו, כדאי לאפשר לו לסיים 90 דקות.
באר שבע שוב חצבה בסלע והפועל ירושלים חזרה להציג כדורגל ציני. עד שחטפה את הסטירה, שיחקה לאחור ואפשרה לאדליי להרוג את מחוגי השעון. אם לא אנסה, ייתכן שעד עכשיו היינו מנסים לשכנע את השוער הניגרי של זיו אריה לשחרר את הכדור לחופשי.
