כבר היינו בים. כבר התארגנו על כל הציוד הנדרש לים, התחלנו לפנטז על העונה הבאה ולהתעסק במי יבוא ואיך. לפני חודשיים העונה הזאת הייתה גמורה. לא היה על מה לשחק. זה טירוף שפתאום אנחנו חזק בתוך המאבק. 6 מחיפה, 4 מבאר שבע, חצי גמר גביע, וואו.
אבל לפני שמדברים על כדורגל, צריך לדבר (ולהחמיא) על ההפקה של מכבי. עצם הרעיון לעשות הפנינג רטרו לעונה שמעטים האנשים שהיו באותה תקופה הוא אדיר. והביצוע היה אדיר לא פחות – כל המסביב עוצב כאילו הגענו לשנות ה-30, המוסיקה באצטדיון נשלפה מהארכיון ופתאום מילות השיר ״היינו פה, לפני כולם, חגגנו על הבריטים גם״, הפכו מוחשיות מאוד. כיף ללמוד על התקופה הזו במכבי ואין אוהד שלא הרגיש אתמול גאוות יחידה ענקית. גם המדים היו מהפנטים, כל הכבוד לכל העוסקים בדבר.
כל האווירה אתמול הייתה אווירה של הכל או כלום. מכבי עלתה לחימום בטירוף, הרחשים ביציע היו סביב ״להיות או לחדול״ ואנשים לא באמת ידעו לאן זה הולך כי כבר נכוונו העונה ממכבי, אבל כל הקהל היה מגויס למשימה אחת – לחזור לליגה. ואז הגיע הפוש על ההרכב. מרגש. לא פחות. כאוהדים אנחנו רוצים לראות קבוצה התקפית, לוחצת, אטרקטיבית. מכבי עלתה אתמול בהרכב שזה מה שהוא משדר, באנו לטרוף את הדשא.
גם גולסה, גם ביטון וגם גבי קניקובסקי. גם פריצה וגם יובאנוביץ'. כל השחקנים שמביאים מספרים בתקופה האחרונה על המגרש. וזה עבד. כל המאמנים בישראל שפוחדים, עולים בשביל לא להפסיד והורסים לנו את הכדורגל צריכים ללמוד מקרסטאיץ׳. אין אצלו ״יותר מדי״. שחקנים טובים? מספקים מספרים? הם ישחקו. מלאדן מתעקש על הטובים שלו, משנה מערכים בשבילם, מטריף אותם. מקצוען.
וכמה התגעגענו לסמכות כזאת. כמה התגעגענו למפקד אמיתי על הקווים. איביץ׳ הרגיל אותנו לטוב, קרסטאיץ' מגדיר את זה מחדש. דבר נוסף שהמאמן הזה עושה מעולה הוא להקים שחקנים לתחייה. (חוץ מבראנדלי קובאס שלדעתי אתמול היה בכלל במסעדה ומי שעלה זה הצל שלו כי אחרת אין הסבר אחר הבן אדם ישן על המגרש). נחמיאס, סאבוריט כבלם, דוידזאדה, דן ביטון, גולסה, פריצה – כולם פשוט פורחים.
קחו את עידן נחמיאס למשל – עונה ראשונה במכבי, הרבה טעויות, חוסר אמיתי בפרטנר קבוע לידך (וזה כל כך חשוב שאתה בלם), חילופי מאמנים, אבל הוא ממש לא מוותר. בעיקר בגלל שיש לו את מלאדן שיתקן לו את הטעויות וירים אותו כשהוא טוב. מול בית"ר הוא היה נהדר. כל הקסמים האלו שעושה קרסטאיץ׳ במכבי רק מגדילים את התאבון בנוגע למה היה יכול להיות אם הוא היה פותח את העונה או מה יהיה בעונה הבאה כשהוא יקבל את החיזוק שהוא צריך.
מכבי חזרה לליגה. עם תצוגת עידוד מהסרטים, עם הפקה אירופית מסביב, הראשונה לשמה הזכירה לכולם שאליפויות באות והולכות, יש עונות טובות יותר, טובות פחות, אבל אימפריה שהייתה פה לפני כולם וחגגה על הבריטים גם יש רק אחת. הראשונה לשמה. הגדולה ביותר. והמפלצת התעוררה. אולי נקח אליפות, אולי לא, אבל את הפחד ממכבי שומעים מכל פינה בארץ.
יאללה מכבי!
