המסע של מכבי חיפה לאליפות הראשונה אחרי עשר שנים מכיל בתוכו התמודדות כפולה: לא רק נגד הנמסיס הגדול מתל אביב, אלא גם נגד השדים של עצמה. נגד עשור של פספוסים, החמצות, פלופים, אכזבות, הפסדים כואבים והתרחקות מההגמוניה שהלכה ונעה לכיוון התל אביבי (ולפרקים גם להפועל באר שבע). וכל תפקידה השנה היה להוכיח שאפשר גם אחרת: שמכבי חיפה יכולה לשנות את פניה, לבוא יציבה ורגועה למאבקים האלה - ופשוט לקחת, כפי שהיה נהוג בעשור הקודם למשל. לקטוף את התואר שמגיע לה בזכות.
ההפסד שלה הערב הוא לא באמת דרמטי מבחינת תמונת המצב - היא עדיין ראשונה, ועדיין תלויה בעצמה כדי לסיים את העונה הזו כמנצחת. אבל הוא כן מעורר שוב את השדים. את הספקות בעצמה, את סימני השאלה - כשהבולט שבהם הוא על עצם היכולת של מכבי חיפה לחזור ולהיות הישגית. מכבי תל אביב לא הרוויחה המון מהמשחק הזה, חוץ מיתרון מוראלי ואולי כמה שחקנים - אבל מכבי חיפה הפסידה את המשחק הזה בענק.
ותנאי פתיחה נהדרים היו לה. לא רק ה-0:1, שהושג די במקרה, אלא ששוב מכבי חיפה מצליחה לפתוח בעליונות מוחלטת על פני הצהובים, שקצת נבהלו מהפתיחה הסוערת, אבל ככל שהמשחק התקדם (בטח במחצית השנייה), היכולת דעכה ודעכה ודעכה, עד לפאשלה של פלאניץ' בדקה ה-93. כדי להוריד את אותו "קוף מהגב", מכבי חיפה היתה צריכה לספק הופעה אחת טובה באמת נגד מי שהכתר נמצא (עדיין) לראשה. היא עוד לא עשתה את זה. לא במשחק שלם. וזה מה שהיא תצטרך לתקן בפלייאוף, יחד עם הירידה המדאיגה בכושר הפיזי.
ולמכבי תל אביב זו תעודת כבוד. היא באה עם הגב לקיר למשחק הזה, עם הרכב מעט משונה שנראה כמו מיס מאץ' לביטחון העצמי של הירוקים. בלי יונתן כהן, המוציא לפועל העיקרי שלה, עם דן גלזר ואלכסנדר פשיץ' על הספסל, ועם איתי שכטר בחוד - אחרי שעד לא מזמן עוד ניסה (דרך כותרות העיתונים) לחפש לעצמו קבוצה חדשה. ועם כל ה"אנדרדוגיות" הזאת, ובתנאים מאוד לא קלים שהתפתחו על המגרש, היא מבהירה שיש לה משהו אחד עמוק בוורידים שחזק יותר מכל שחקן רכש: ווינריות.
והיא הרוויחה עוד שני דברים מהמשחק הזה: את מתן חוזז ואת טל בן חיים. חוזז כבר היה בדרך החוצה; בן חיים הוכתר, שלא בטובתו, לסוג של "האז בין". שחקן שהיה לו מה להוכיח פעם, אבל התקופה בספרטה פראג הזיקה לו. שניהם היו מאוד טובים היום, בעיקר הראשון שגם סיפק את פעולת הזהב שניצחה לת"א את המשחק. והם שוב מוכיחים שלמכבי ת"א, עדיין, יש את הסגל העמוק והחזק ביותר בליגת העל. יש לה רזרבות שלמכבי חיפה פשוט אין. לפחות לא בינתיים.
אז עם מה נותרנו בסיום משחק העונה מספר שתיים? עם מאבק אליפות שלפחות תיאורטית נפתח מחדש, עם מכבי חיפה שחטפה מכה רצינית לאגו (ולחלומות על תואר מהיר ואלגנטי), ובעיקר עם מכבי תל אביב שמבהירה למי ששכח (על משקל ההתבטאות המפורסמת של מנחם בגין ז"ל): יש אלופה בישראל. ומי שירצה לנשל אותה מהתואר, יצטרך להתאמץ קצת יותר.
