המחזור ה-18 בליגת העל נפתח אתמול (שבת) בסימן משחק הכיסאות בין הפועל באר שבע ומכבי חיפה, לפחות עד סיום העונה הנוכחית. קבוצתו של ברק בכר עם ניצחון בודד בארבעה משחקים והמאמן יצטרך לחשוב איך עוצרים את כדור השלג. לעומתו, החבורה של מרקו בלבול מתחילה להזכיר את הימים היפים של הירוקים. בנוסף, יוסי אבוקסיס נרדם בשמירה, מכבי פ"ת מתחילה להסתבך, סכנין ממשיכה לאכזב, וכרגיל, נסיים במילה טובה לחדרה וניסו אביטן שעושים עונה חלומית.
נתחיל במשחק המרכזי. כמו שאמרתי כבר לפני המשחק וצדקתי, הקבוצה של מרקו בלבול הגיעה להתמודדות כפייבוריטית ברורה והיה אפשר לראות את זה על כר הדשא. עוד יותר מזה, בעיתוי הנוכחי כל קבוצה יכולה לנצח את האדומים, בטרנר ומחוצה לו. החבורה של בכר נמצאת במהלכו של משבר רציני ואני כבר לא יודע אם המאמן, שנחשב לשקט ובכל זאת הצליח לאבד את העשתונות, יכול לעצור את ההדרדרות.
זה בסדר לא לקחת אליפות שנה רביעית ברציפות, אבל היית מצפה מקבוצה עם תקציב כזה לפחות להיות בצמרת הגבוהה ולהראות כדורגל איכותי. החבורה האדומה נראית לחוצה, ללא רוח חיים, רחוקה מאוד משיאה וההרחקות מעידות על כך. הצוות המקצועי עשה לא מעט טעויות בקיץ. ההגנה מופקרת לחלוטין ומג'ון אוגו היו צריכים להיפרד כבר בסיום העונה שעברה. אם זה ימשיך ככה והקבוצה לא תהיה חלק מהפלייאוף העליון, לאלונה ברקת יהיה הרבה חומר למחשבה גם לגבי בכר ולא בטוח שהיא תעבור על זה בשתיקה.
ובזמן שהקבוצה מבירת הנגב חווה עונה מאכזבת שעלולה לסכן אפילו ההעפלה לפלייאוף העליון, מכבי חיפה מצאה את האיש שיחזיר אותה לטופ של הכדורגל הישראלי. הירוקים חיברו ניצחון ליגה רביעי ברציפות והם נראים כמו קבוצה חיה ונושמת. בלבול חיבר את השחקנים, הכניס רוח חדשה במועדון והקהל סוף סוף יכול להרים את הראש ולהתגאות במה שהוא רואה. המאמן שינה את שיטת המשחק, הקבוצה נראית מאורגנת יותר, המגנים תוקפים והכדורגל שונה לגמרי מזה שהתרגלנו לראות בתקופת ההולנדים. הירוקים היו יכולים לסיים את המשחק בתוצאה גבוהה יותר ואם ימשיכו ככה הם יסיימו את העונה במקום השני ויחזרו להתמודד באירופה.
ומהחגיגה הירוקה לדעיכה הכתומה. אני מצפה מקבוצה כמו בני יהודה, במיוחד אחרי הניצחון על באר שבע, להראות כדורגל התקפי ומלא ביטחון. לא יכול להיות שאחרי המעבר של ירדן שועה לכרמל נראה פערים כל כך גדולים במשחק ההתקפה. הקבוצה משכונת התקווה נראתה כמו הצל של עצמה, מיעטה לתקוף ולא הגיעה למצבים בכלל. החבורה של אבוקסיס רשמה את המשחקים החלשים שלה העונה ואחד המשחקים החלשים שאני ראיתי באופן אישי. למרות שלא היה בכך צורך, המאמן הכתום שיחק עם שלושה בלמים מול ההתקפה ה"מוחצת" של רעננה, כשבהמשך גם הוציא את דור ג'אן והכניס במקומו שחקן קישור. החילופים לא היו טובים ולא השפיעו על המשחק, המגנים שבדרך כלל תומכים היו פחות טובים, הכדורגל היה שקוף ומסורבל ולכן בני יהודה הייתה בנחיתות.
בכל הנוגע למה שקרה מחוץ לכר הדשא, לקהל יש זכות להביע מחאה כל עוד היא תרבותית וזה בדיוק מה שקרה. בכדורגל המודרני שחקנים עוברים ממקום למקום והדגש הוא על הפן הכלכלי. אי אפשר לבוא בטענות לברק אברמוב, שקיבל סכום בלתי רגיל, והאוהדים צריכים לקבל את זה. זה בונה את הקבוצה. אם כבר פרגון להנהלה הכתומה, מאוויס צ'יבוטה צריך להיענש על כך שירק על שחקן יריב, אם לא ע"י הקבוצה, אז ע"י המנהלת. הוא שחקן מספיק טוב כדי ללמוד מהטעות הגדולה שהוא עשה. מנגד, נכון עשה מנחם קורצקי ששינה את צורת המשחק ועבר לשחק עם שלושה בלמים. המטרה שלו הייתה לא לספוג והקבוצה סגרה שטחים והצליחה במשימה.
נמשיך עם הסינדרלה של עונת 18/19 - הפועל חדרה. למרות העזיבות והרעשים מסביב, החבורה האלמונית של ניסו אביטן שוב מנצחת ושוב עושה דברים שאף אחד לא ציפה לראות. המאמן תמיד מחוייך ויודע לשמור על רמת הציפיות נמוכה עם דיבורים על הישארות בליגה ולא על ריצה לאליפות. אבל העולה החדשה פגשה את ההפך הגמור ממנה - אכזבת העונה. השינוי על הקווים לא הטיב עם הקבוצה מהמגזר ונראה שסכנין מועמדת רצינית לתפוס את אחד מהמקומות שמובילים לליגה השנייה. אם כבר עסקינן בחילוף מאמנים לא מוצלח, גם הבכורה של מוראד מגמאדוב במכבי פתח תקווה לא הייתה מרגעי הגאווה של בלם העבר. לספוג ארבעה שערים מהפועל חיפה, שלא נמצאת בשיאה, זה דבר שמעיד על מצב הקבוצה שלא מנצחת כבר שמונה משחקי ליגה ברציפות.
