ניק בלקמן ממכבי תל אביב הוא אולי שחקן הרכש המעניין ביותר שנחת בישראל בקיץ. אבא שלו מברבדוס, אמא יהודיה מאנגליה והסיפור המשפחתי נהיה מורכב יותר כשהולכים אחורה. בזמן מלחמת העולם השניה, סבתו של בלקמן, שהייתה ילדה הולנדית נוצרית, אומצה על ידי משפחה יהודית והתגיירה בעצמה. לימים היא הכירה את סבא שלו, ניצול שואה ששרד את אושוויץ.
"זה סיפור ארוך, הוא ואח שלו הצליחו לברוח ולאחר מכן הם נדדו ברחבי אירופה ולבסוף התמקמו באנגליה, אני לא יודע איך הם עשו זאת אבל זה מדהים ואני גאה בהם", בלקמן נזכר בראיון לתכנית "מועדון כדורגל FC". "אני זוכר כשהייתי צעיר הייתי שואל אותו על זה והוא לא כל כך רצה לדבר על זה, אבל יש לו את המספר על היד, האמת שרציתי לצלם את זה בזמנו, אבל הוא לא רצה בכך, ברור שעכשיו אני מבין ומכבד אותו על זה. הוא בחור מדהים, ואני מאוד גאה שהוא חלק מהמשפחה שלי".
זה די מדהים שעכשיו אתה משחק בישראל אחרי שהוא שרד את השואה.
"כן, הם מאוד גאים. אני מדבר עם סבא שלי הרבה בסקייפ, זה מדהים. אם ראיתי את עצמי מגיע לישראל? לא יודע אבל אני מאוד שמח שאני כאן".
בלקמן הגיע לישראל בזכות איש אחד, שרדף אחריו זמן רב: "אני בקשר עם ג'ורדי קרויף כבר 3-4 שנים. הוא אמר לי לבוא לכאן, לבוא לבחון את הדברים ומהרגע שהגעתי לתל אביב, ידעתי שאני רוצה להצטרף לקבוצה וזה מה שקרה".
אבל זה לא היה מוזר בשביל בחור שגר כל חייו בבריטניה, לבוא לשחק בישראל?
"כן, לא הרבה שחקנים בבריטניה משחקים בחו"ל, אבל זה דבר שתמיד רציתי לעשות, אז אמרתי למה לא לנסות. יכול להיות שיש אנשים שמזלזלים בסטנדרטים של הכדורגל הישראלי, אבל הכדורגל הישראלי בכיוון הנכון, זו ליגה מאוד תחרותית, אז רציתי לבוא ולאתגר את עצמי".
בהשוואה למועדונים אחרים ששיחקת? לליגות אחרות?
"ברור שיש שוני. באנגליה המשחק מתבסס על פיזיות, כשפה הדגש הוא יותר על טכניקה, בעיקר בראייה של ג'ורדי, והשחקנים שיש לנו בקבוצה הם טכניים, אז זה מתאים לי ואני נהנה כאן".
למרות הביקורות ועל אף שקרויף ספג הרבה אש מאז ירד לקווים, לבלקמן יש רק מילים טובות לומר על האיש שחיזר אחריו: "אין ספק שזה כבוד גדול שמישהו רוצה אותך כל כך, זה פשוט מהנה לעבוד עם ג'ורדי. הוא מנג'ר פנטסטי, וחשוב מכך, הוא בן אדם מדהים, הוא ישר וזה כל מה שאפשר לבקש. הרעיונות שלו נהדרים ואין לי ספק שהוא יגיע לטופ כמו שעשה כשחקן".
הוא יותר מאמן או מנהל ספורטיבי?
"בוודאות מאמן. אני ראיתי רק את ג'ורדי המאמן, אז כל התנהלות שלו היא של מאמן. הוא מעביר את האימונים, הכל מתנהל בצורה מושלמת, גם הפן הטקטי, אז הוא בהחלט מאמן."
אתה יודע שהתקשורת הישראלית מבקרת אותו כל הזמן בגלל יכולות האימון שלו?
"לא. אני לא קורא את השפה. ממה שאני רואה, הוא אחד מהשני מנג'רים הטובים ביותר שאימנו אותי וזה הג'וב הראשון שלו...".
אתה חושב שג'ורדי יכול להיות מאמן מצליח גם מחוץ לישראל?
"ברור, אני לא רואה למה לא. זה כמובן תלוי בג'ורדי, אני חושב שהוא טוב. אבל אם הוא רוצה להישאר בישראל, אז זו החלטה שלו ואם הוא ירצה לנסות את מזלו במקום אחר אני בטוח שהוא יכול לעשות את זה".
מה היה החלק של סטיב מקלארן?
"הוא הגיע לעזור. היה מנהל ספורטיבי או היועץ. הוא העביר כמה אימונים וזה היה טוב לעבוד איתו שוב. עבדתי איתו בדרבי בעבר, למרות שהייתי פצוע אז לא ביליתי יותר מדי זמן איתו. הוא בחור נהדר ואני מאחל לו בהצלחה בהמשך הקריירה שלו".
אתה מופתע שהוא עזב כל כך מהר?
"תמיד ידעתי שהוא רוצה לאמן אז זה לא הפתיע אותי, אבל הייתי מופתע כמו שלא הייתי מופתע כלל, כי ידעתי מה הוא רוצה לעשות באמת".
אתה מרגיש שמשהו חסר בצוות האימון?
"לא. אני חושב שהמועדון עבד מהר כדי להחליף אותו בהגעה של קרלוס, מישהו שלא צריך להציג אותו למועדון, לקהל. אני חושב שהוא צעיר ורעב וזה בדיוק מה שהקבוצה צריכה."
למרות שאביו לא יהודי, בלקמן מחובר למסורת: "אני וכל אחיי עשינו בר מצווה, אמא שלי רצתה את זה עבורנו, בעיקר בגלל הכבוד לסבא שלנו וכל מה שהוא עבר, אז אני לחלוטין מחובר לשורשים שלי.
קראת בתורה?
"ברור שקראתי. אבל עבר זמן ואני מתקשה לקרוא עברית אז זה מאוד קשה לי".
למדת קצת עברית?
"למדתי עברית בבית ספר היהודי שלמדתי בו עד גיל 13. יכולתי לקרוא אבל כבר שכחתי".
עכשיו אתה מבין את השחקנים הישראלים?
"לא, לא. אני שומע אותם אומרים מילים גסות.. אני מכיר את המילים הגסות, זה הדבר היחיד שאני מבין, אני מניח".
הקשר הראשון של בלקמן לישראל נוצר כבר בשנת 2005, אז השחקן הצעיר ייצג את בריטניה במסגרת משחקי המכביה: "לא יצא לא לראות יותר מדי מישראל כי הייתי צעיר ולא יכולנו לעזוב את המלון אבל אני זוכר שהיה לי נפלא לשחק כאן ומאוד נהניתי".
עכשיו יצא לך לבקר בכמה מקומות בישראל?
"לא כמו שהייתי רוצה. יש לנו המון משחקים, אבל התכנון שלי הוא לראות כמה שיותר מקומות כאן בישראל. אני רוצה מאוד להגיע לים המלח, זה היעד מספר אחת ברשימה שלי. אני רוצה לצוף סוף סוף, זה יהיה מגניב".
המשפחה שלך לא מפחדת כשאתה כאן בישראל?
"אני מאנגליה, גם במנצ'סטר ובלונדון קרו דברים משוגעים ובכל רחבי אירופה, אני לא חושב שצריך לחיות בפחד. תל אביב היא עיר מדהימה, אנשים פנטסטיים, אני מתרכז בלחיות כאן וליהנות. המשפחה באה כל הזמן לבקר אותי. אבא שלי לא היה בטוח שהוא יבוא לבקר אבל ברגע שהוא הגיע לכאן, הוא כאן כבר חודש והוא אוהב את המקום ולדעתי יהיה לו קשה יותר לעזוב מאשר ההחלטה להגיע לכאן".
הגעת אחרי שבאר שבע הפכה להיות הקבוצה הדומיננטית ביותר בליגה, אתה חושב שזו השנה של מכבי לחזור ולזכות באליפות?
"כן, בטח. למה לא? ברור שאני יודע שמכבי לקחה טרבל לפני כמה שנים ואז היו כמה שנים ללא אליפויות, אבל זכינו כבר בתואר ואנחנו רעבים לזכות בעוד שני תארים, אז ברגע שכולם מבינים את זה, זה הדבר הכי חשוב".
אבל הקבוצה טובה מספיק?
"כן, ברור. יש לנו שחקנים טובים. צוות אימון נפלא. אם כולנו נחשוב נדחוף לאותו כיוון, אני חושב שהכל אפשרי".
בוא נדבר על הקמפיין שלכם באירופה, אם לא היית כובש, זה היה מביך.
"זה לא הלך כמו שתכננו, אבל נתנו הכל ומי ציפה שנקח 4 נקודות מוויאריאל? זה היה הישג מדהים. עכשיו מתרכזים בליגה. רצינו להעפיל משלב הבתים. זו הייתה המטרה שלנו, אבל צריך להתקדם קדימה".
מכבי היא בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר לזכות באליפות?
"יש כמה קבוצות שמועמדות לזכייה, אבל אני בהחלט מאמין שמכבי יכולה לזכות בתואר, זה זמן חשוב עכשיו, להמשיך בריצה שלנו אז אני מאוד בטוח בכל מה שקשור למכבי".
למרות שבלקמן כבר בן 28, הוא לא רשם הופעה בינלאומית באף נבחרת וזאת על אף שיש לו אפשרויות רבות. החלוץ יכול לשחק בנבחרות אנגליה, הולנד, פולין, ברבדוס וכמובן כאן אצלנו בנבחרת ישראל. הוא טוען שמעולם לא פנו אליו באופן רשמי מאחת הנבחרות האלה. אמנם יצרו איתו קשר מנבחרת ברבדוס, אבל לא הבשילה הצעה קונקרטית.
מה לגבי נבחרת ישראל? זו אופציה?
"כמובן שחוקית אני יכול לשחק. זה יהיה כבוד לשחק עבור נבחרת ישראל , אבל אף אחד לא פנה אליי. אני מתרכז במכבי וכל שאר הדברים בסופו של דבר יסתדרו מעצמם. יש לישראל שחקנים נפלאים, אני יודע את זה בוודאות, אז אני לא רואה את הסיבה למה הם לא יגיעו לטופ".
אף אחד מההתאחדות לכדורגל פנה אליך?
"אין להם מאמן אז.. לא. אז לא דיברתי עם אף אחד. כמו שאמרתי אני מתרכז בלנצח משחקים ולקחת אליפות, זה הדבר היחיד שבראש שלי".
בחלומות שלך בטח המחשבה הייתה על הנבחרת האנגלית.
"לא בהכרח. יש המון שחקנים אנגליים שבחרו לשחק באפריקה ולא בבריטניה. אז לא בהכרח רק הנבחרת האנגלית, אני חושב שצריך להיות פתוחים בראש והוכחתי את זה בהגעה שלי לכאן, אני תמיד מחפש אתגרים שונים ואני אמשיך לחפש את האתגרים האלה".
אגב, בלקמן הוא פסקטריאני, לא אוכל בשר ועוף, רק דגים. הוא הפסיק עם הבשר כשחבר קרוב שלו, ג'ון תומפסון, כדורגלן בעצמו, חלה בסרטן: "היה לו סרטן פעמיים, והוא שינה את התזונה שלו, הוא הפך לצמחוני. אז ניסיתי, הרגשת טוב עם זה אז המשכתי. תמכתי בו לאורך כל הדרך ואני חושב שכל חבר היה עושה את זה. אני מאוד מאושר שהוא חזר לשחק כדורגל, לפני שלושה שבועות הוא חזר למגרש הכדורגל בריצ'דייל".
הקריירה של בלקמן לא תמיד התפתחה כפי שהוא קיווה. את הקריירה המקצועית הוא החל במלקספילד טאון מהליגה החמישית באנגליה. ב-2009 הוא הוחתם בבלקבורן רוברס מהפרמייר ליג, אבל הושאל לאחר זמן קצר לבלקפול. בלקבורן המשיכה להשאיל אותו, קודם לאולדהאם אתלטיק ולאחר מכן למאת'רוול מהליגה הסקוטית. שם לראשונה ראו אצלו ניצוץ כשסיים עם העונה עם 10 שערים ב-18 משחקים.
"כשהייתי צעיר הסתבכתי בצרות בעיקר בתור שחקן צעיר", הוא הודה. "הייתי קצת שובב. עברתי מבית ספר אחד לבית ספר אחר, זו הייתה תקופה קשה בחיי אבל זה מאחוריי ואני שמח שעברתי את הדברים האלה שהביאו אותי לזמנים האלה".
היו לך בעיות בחדר ההלבשה בקבוצות מסוימות?
"בחיים לא. אני בחור שאוהב לומר את האמת, אני חושב שכנות זה חשוב ולא להחזיק שום דבר בבטן. אני פשוט רוצה לנצח. אם אני מעצבן אנשים על המגרש, אני מצטער. אני פשוט רוצה לנצח וזה הדבר הכי חשוב, הקבוצה היא הדבר הכי חשוב, וקבוצה מנצחת זה הדבר החשוב יותר. כשהייתי צעיר הייתי קצת אמוציונלי, אבל אני חשוב שפשוט רציתי לנצח ואני מצטער אם העלבתי אנשים".
אתה מרוצה מהבחירות שעשית בקריירה? זה נראה שבכל פעם שהיית טוב במועדון, עזבת אותו.
"יצאתי הרבה להשאלות. הייתי שם רק לחצי שנה ואז המועדון שלי היה מחזיר אותי בינואר או בסוף השנה. הייתי יכול להיות בקבוצות האלה רק לתקופה קצובה שהמועדון שלי החליט, אז זו הייתה הסיבה לכך. אם הייתה לי את האפשרות להישאר יותר, הייתי נשאר אבל בסופו של דבר מה שהמועדון מחליט הוא מחליט".
איך לא הפכת לשחקן פרמיירליג מן המניין?
"שיחקתי קצת בפרמיירליג. הייתה לי את ההזדמנות לשחק בכל ארבעת הליגות באנגליה ובסקטולנד עד גיל 21, זה דבר מיוחד. אני חושב שאני האנגלי היהודי הראשון ששיחק בפרמיירליג, אז זה כבוד עבורי ואני גאה בזה".
כשקראתי עליך, הדבר שחזר על עצמו הוא פוטנציאל לא ממומש. אתה מסכים עם האמירה הזו?
"זו דעה של אנשים. לכל אחד יש דעה. אני מתרכז במה שאני יכול לשלוט בו, אז אני לא כל כך דואג מהדעות של אחרים, אני מתרכז בעכשיו ובלתת הכל. אני נותן את כל כולי וזה כל מה שאתה צריך לבקש. אני רוצה להיות השחקן הכי מצליח שיש, וברגע שיש לי את המטרות האלו מול העיניים, עד סוף הקריירה שלי, אז אני אוכל להסתכל אחורה על הקריירה שלי ולהיות מרוצה".
גם במכבי אתה מושאל ואומר לחזור לדרבי בסיום העונה.
"אני אחכה לראות אם משהו משתנה, כרגע זה החוזה שלי. כרגע אני מתמקד במכבי ולהפוך את העונה הזו למוצלחת".
אבל מה היית רוצה לעשות בשנה הבאה? היכן היית רוצה לשחק?
"הייתי רוצה להישאר כאן. זה מועדון ענק, אבל הכל יכול לקרות בכדורגל, אתה לא יכול לדעת מה יהיה מחר אז אני נותן הכל ונראה מה יהיה".
אתה חושב שהתבגרת קצת מאוחר מאחרים?
"זו גם יכולה להיות הסיבה, אבל אי אפשר לשלוט בעבר, אני בן 28, אני עדיין חושב שהשנים הטובות עדיין לפניי אז בואי נראה מה יהיה".
אולי אתה שומר את השנים הטובות שלך לנבחרת ישראל?
" גם זו אפשרות!".
