37 ימים לקח לג'ורדי קרויף למצוא מחליף שוטא ארבלדזה. גם הוא האמין שזה יהיה פשוט יותר, אך לאחר שלל סירובים מהבחירות הראשונות שלו ושעון החול שהחל לאזול בחלון ההעברות של חודש ינואר, השהה מעט קרויף את החיפושים. "לא אביא מאמן רק כדי להביא מאמן, אנחנו צריכים את המאמן הנכון, שיתן מה שאין לנו", הסביר בדיוק לפני שבוע ההולנדי. הבחירה בליטו וידיגל היא שונה מכל יתר הבחירות של קרויף, ולא בדיוק עונה על הפרופיל שבנה. אחרי ששמות שהיו מהות הפרופיל שלו כמו אבלארדו ו-ואן דן ברום לא הסכימו להגיע, נראה וידיגל כמו פשרה מחד, אך אולי גם הבנה אמיתית של מה שחסר לקבוצה לדעת קרויף מאידך.
וידיגל, שזכה להצלחה מסחררת בארוקה הקטנטנה בפורטוגל ואף זכה לכינוי "מוריניו של ארוקה" נחשב למאמן הגנתי במיוחד, שסגנונו בנוי בעיקר על מתפרצות ופחות על שליטה בכדור. אם קרויף ניסה להנחיל בשנתיים האחרונות את מורשת הכדורגל של אביו במכבי, אולי הבין כי יסודות אלה כבר קיימים בקבוצה, וכעת יש צורך לחזק חלקים אחרים בה. אולי פשוט נמאס לו לחפש והעדיף מאמן שלא יברח בתום חצי עונה. אלא שוידיגאל, על אף ההצלחה האחרונה שלו, מגיע עם שק של כישלונות על הגב. הוא אולי מנוסה יותר מרוב השמות שהגיעו למכבי תחת ג'ורדי, אך הוא פחות מוכר משמעותית. הוא לא יזכה לכבוד שמתקבל מיד כששומעים שמות כמו פאולו סוזה, אוסקר גארסיה ושוטא ארבלדזה, או אפילו פאקו אייסטרן שעבד עם השמות הגדולים ביותר.
ליטו יאלץ לספק תוצאות מיידיות, או שבדיוק כמו בתקופתו בקפריסין, שם פוטר מלימסול בתוך חודשים ספורים, יעלם כלעומת שבא. "באמת? למכבי תל אביב? אתה בטוח?", תהה עיתונאי קפריסאי המסקר את לימסול. כשנשאל לגבי אנקדוטות על וידיגאל הבהיר, "הוא לא היה פה מספיק זמן. אין אנקדוטות או סיפורים, רק כדורגל רע מאוד שאף אחד באי לא יכל לראות. אף אחד לא התפלא שפוטר כל כך מהר". אגב, אחרי שפוטר הקבוצה הקפריסאית זכתה באליפות.
אלא שלזכותו של וידיגאל חייבים לציין כי מעולם לא חשש מאתגרים. ליטו נולד באנגולה, ויחד עם 13 אחיו ואחיותיו ברח בגיל 5 בגלל המלחמה שם. אביו היה נגר, אמו טיפלה בילדים, וכבר מגיל צעיר עבד בכל מה שרק יכל. "הייתי מלצר, חקלאי, מוכר בחנויות, מה שרק היה אפשר", סיפר ליטו והתגאה כי "איפה שלא עבדתי, תמיד קידמו אותי. אחרי שבוע או שבועיים היו מציעים לי משרה טובה יותר". אלא שליטו הצעיר רצה בכלל להיות כדורגלן והלך כל יום ברגל 4 ק"מ לכל כיוון כדי להגיע לאימון במחלקת הנוער של אלבס המקומית. בניגוד לאחיו הגדול בטו, שהגיע בשיאו לוויאריאל או לאחיו הקטנים יותר חורחה, ששיחק בספורטינג, והאח המוכר ביותר לואיס, ששיחק בנאפולי, ליבורנו ואודינזה, ליטו לא בלט במיוחד ודשדש בקבוצות קטנות בפורטוגל. אחיו זכו לייצג את פורטוגל, הוא הסתפק ב-16 הופעות במדי נבחרת אנגולה.
גם זה לא בא לו בקלות. בגיל 18, במשחק נוער, שבר את רגלו בשתי עצמות השוק וראה את רגלו שבורה לשתיים ותלויה באויר ומחוברת לגופו רק באמצעות העור וכלי הדם. "חשבתי שמי שתיקל אותי גמר לי את החיים ברגע הראשון, כי לא הכרתי כלום חוץ מלהיות כדורגלן", שחזר ליטו. הוא הובהל לבית החולים, שם עבר ניתוח מסובך. כשהרופא המליץ לו לחשוב על קריירה חלופית, התנפל עליו ליטו ממיטת חוליו, תפס אותו בשתי הידיים וצרח עליו "אתה תעשה את העבודה שלך ותעשה אותה כמו שצריך כי אם אני לא שחקן כדורגל, אני שום דבר".
כפי שצויין, הוא הצליח להתאושש, אך לא כיכב. גם כמאמן דרכו כאמור לא הייתה קלה. הוא אימן בעיקר בקבוצות קטנות ולא זכה להצלחה רבה. הוא עבר בפונטסולנש, ריביירו, אסטרייה אמדורה, פורטימוננשה, אוניאאו ליירה, אנגולה, א.א.ל לימסול, בלננש עד שהגיע לארוקה בליגה השנייה בפורטוגל, שם סוף סוף הצליח. לפני כשנתיים מונה למאמן הקבוצה הקטנה מהעיירה הקטנטנה בפרברי פורטו, שם גרים 22 אלף אנשים בלבד ובאצטדיון המקומי פחות מ-5,000 מקומות ישיבה.
הוא הודה כי מעולם לא שמע על העיירה לפני כן, אבל סיים איתה במקום החמישי בעונה שעברה, מה שמקנה כרטיס לליגה האירופית. החלום האירופי של ליטו וארוקה הסתיים בשלב הפלייאוף, שם הודח על ידי אולימפיאקוס. ההצלחה בארוקה משכה תשומת לב לוידיגאל ובקיץ דנייפרופטרובסק החליטו להחתימו, אך לבסוף העסקה נפלה וארוקה האריכו את חוזהו של המאמן כדי לוודא שלא יעזוב במהלך העונה. זה לא עבד והוא הצטרף כעת למכבי. העובדה שארוקה ממוקמת במקום העשירי מתוך 18 ורשמה שמונה נצחונות בלבד מתוך 21 משחקים עזרה.
וידיגאל הנחיל בארוקה משחק מבוקר שמתבסס בעיקר על מתפרצות. זה לא עזר לקבוצה שלו למצוא את הרשת והיא כבשה 21 שערים ב-21 משחקים העונה, וגם בעונה שעברה, המוצלחת, ליטו לא היה חף מביקורת. מאמן בראגה, פאולו פונסקה תקף אותו: "הוא הגנתי מדי. הוא כמו הליצן של הכיתה שאף פעם לא מצליח להצחיק". ליטו עצמו תקף את פונסקה וטען כי על אף התקציב הגדול והסגל המרשים, בראגה משחקת כמו קבוצה קטנה. פונסקה לא השווה את וידיאגל לליצן לחינם. במשחק נגד ספורטינג ליסבון הוא צחק על מגן הנבחרת נאלדו לאחר שזה דרש בעיטה חופשית וזכה להתעלמות מצד השופט, זה בתגובה דחף אותו מאחור, וידיגאל נפל אל הרצפה והסרטון הפך לויראלי כשעלו תהיות האם הוא למעשה התחזה והגזים בנפילה.
גם שחקניו הרימו גבות לא פעם, כמו בשבוע שלפני המשחק מול פורטו בשנה שעברה, שהגיע לאחר שלושה הפסדים במאזן כולל של 8:1. וידיגאל ערך את כל האימונים בשעות הלילה המאוחרות והסביר: "המשחק התחיל מאוחר ורציתי שנרגיש בדיוק כמו במשחק". זה עבד. ארוקה רשמה ניצחון ראשון בהיסטוריה על הדרקונים, 1:2.
על אף ההצלחה הכבירה בארוקה, קשה לדעת האם יצליח לשחזר אותה בקבוצה גדולה ורווית לחצים, בטח כזו שמצפים ממנה להצלחה מיידית. "עמדתי בכל היעדים שלי מוקדם משציפיתי", סיפר לאחרונה ליטו עצמו. "רציתי להגיע לליגה הבכירה בתוך 10 שנים ולאמן את נבחרת אנגולה ועשיתי את זה. עכשיו אני צריך להגיע למועדון שנותן לי את הכלים לרוץ לאליפות". עכשיו הוא הגיע למועדון כזה, אך גם הוא מודה כי "השגתי תוצאות חיוביות בעיקר במועדונים שהיו בקשיים ולא חשבו על הצלחה. הניסיון הזה חיזק אותי. הוא נתן לי אמביציה ואמונה שאני יכול להצליח גם בבנפיקה, פורטו או ספורטינג. אני רוצה להגיע לאחת הקבוצות האלו ולזכות איתה באליפות".
כעת, כשהגיע למועדון הגדול בישראל, הוא יצטרך לספק קבלות מיידיות. הוא אמנם הוחתם לעונה וחצי, אך פחות מאליפות, בטח אם הקבוצה לא תרשים, וקשה להאמין שישאר פה. קשה עוד יותר יהיה להאמין שיקבל הזדמנות מאחת הגדולות בפורטוגל.
