"אל תפחד מן הגדולה: יש שנולדים גדולים, יש שמשיגים גדולה, ויש שהגדולה נכפית עליהם" – וויליאם שייקספיר.
כשערן זהבי, זה שנולד איתה, עזב את מכבי ת"א בסיום העונה שעברה, הגדולה, התכונה שכל קבוצה מחפשת, נכפתה על טל בן חיים. התחושה הייתה שהגיע הזמן שלו לפרוח ולהפוך לשחקן הראשי בהצגה שנקראת מכבי ת"א.
עם המהירות, הטכניקה, החוצפה והתעוזה בן חיים הפך למוציא לפועל הראשי ובעיקר לזה שברגעים המכריעים העיניים נשואות אליו. ההתחלה נראתה מבטיחה, 8 שערים ו-3 בישולים בחמישה משחקים, העפלה לשלב הבתים בליגה האירופית ותבוסה בדרבי, העניקו את ההרגשה שמכבי ת"א מצאה את היורש, זה שיימלא את החלל שזהבי השאיר. כתפיו של טל בן חיים היו נראות רחבות מספיק בשביל לשאת באחריות הזו והגדולה לא רק נכפתה עליו, אלא הוא השתוקק להגיע למעמד הזה.
אלא שמאז משהו קרה, היכולת של הקבוצה ירדה בעוד שהאלופה מהדרום רק הלכה והשתפרה. המאמן שוטה ארבלדזה לא הצליח להרים את חדר ההלבשה שלו ובמקום שבן חיים ינצל את המצב להוכיח שהוא השחקן שהמאמן יכול להישען עליו, הוא היה הראשון להיעלם.
החלוץ לא הבקיע שער שדה במשך תשעה מחזורים והיה המוחלף הראשון במשחקים בהם הגאורגי רצה לבצע שינוי. בשלבים מסוימים היה נראה שחדר ההלבשה עושה "שביתה איטלקית", ובן חיים לא היה בדיוק זה שעצר אותה.
החלוץ עשה הכול חוץ מלהתעסק בכדורגל: טראש טוק עם שחקני היריבה, ריבים עם השופט, איבודי כדור שלא אופייניים לו, חוסר יצירתיות ועם כל אלה באה גם בצורת השערים. לאופי הפרובוקטיבי של בן חיים כבר התרגלנו ועם הזמן זה גם נהפך למה שמייחד אותו, אך כשזה קיבל את המפתחות מג'ורדי קרויף להנהיג את הקבוצה, משהו בהתנהגות שלו היה חייב להשתנות. הילד שכולם ציפו ממנו להפוך לגבר, נותר עדיין ילד.
עד עכשיו היה מובן מדוע בן חיים מסרב להתראיין כי הוא היה על תקן של "עוד" שחקן במכבי ת"א, אבל העונה הוא היה צריך להבין את גודל המעמד והאחריות שיש עליו. בהתאם לכך, היה מצופה ממנו להיות הראשון לעלות על הבמה בשביל להגן על הקבוצה שלו, ולא זה שמתחמק, היה מצופה ממנו להרגיע את האוהדים ולהראות שיש על מי לסמוך, ולא להיות זה שמתסיס ויושב על הספסל עם פרצוף זועף.
האם פעם ראיתם את ערן זהבי בורח מאחריות, גם אם זה לפעמים בא לרעתו? (חצי גמר הגביע, תקרית דוחא), האם ראיתם את שרן ייני (הרכש הכי חשוב שמכבי עשתה בינואר) מפסיק לדחוף את הקבוצה שלו באמצע משחק גם אם זה לא הולך? האם פעם ראיתם את גל אלברמן מוותר על תיקול שיכול לשנות מומנטום? התשובה היא לא. כי הם כבר הוכיחו לאורך הקריירה שהם מנהיגים אמיתיים ופה מגיעה השאלה, האם טל בן חיים קורץ מהחומר שלהם?
במקום להבין את גודל האחריות והזכות שיש בלהוביל קבוצה במאבקי אליפות, החלוץ לטש את עיניו לעבר אירופה, תוך שהוא מעניק הרגשה ששום דבר אחר לא מעניין אותו. ברגע שגילה שמכבי לא משחררת אותו (ובצדק), הכוכב החל לחוש בכאבי גב דווקא שבועיים לפני שני המשחקים שיכולים להכריע עונה שלמה (הפציעה אולי אמיתית, אבל איך אומרים? הכול בחיים זה עניין של טיימינג).
אין זה מקרה שהמשחק הכי טוב של מכבי ת"א העונה היה כשהחלוץ נמצא מחוץ לסגל. מכבי ת"א הייתה יצירתית, חיובית, לוחצת ולא עצבנית, מלאת אנרגיה חיובית ונטולת אגו או תנועות ידיים עצבניות. במשחק נגד סכנין ראינו שהצהובים ללא החלוץ יוצאים לדרך חדשה, ויודעים מה? אולי עדיף גם בלעדיו.
כי שחקן שרוצה לעזוב קבוצה באחד מהרגעים הקשים שלה בשנים האחרונות- אולי לא ראוי שישחק בה, שחקן שידע מתחילת העונה שהוא הבורג המרכזי בה ומתנהל בצורה כזו – לא ראוי להנהיג אותה. למכבי ת"א אסור להיות תלויה יותר באף שחקן והאנרגיה בחדר ההלבשה צריה לנבוע מכך שכולם לובשים החולצה הצהובה בזכות ולא בחסד, ולא מתוך התפשרות.
הציפיות מטל בן חיים היו גדולות מדי. נכון, מדובר בשחקן מוכשר, אבל כנראה שאם היה לו את האופי המתאים, הוא ממזמן לא היה נשאר פה. החלוץ הוכיח שכנראה לא מתאים לו להנהיג קבוצה גדולה. לשים עליו את כובד האחריות היה מעשה פזיז מדי, שאולי אפילו גרם למכבי ת"א להיקלע למצב שהיא נמצאת בו.
בעוד בב"ש שמענו לאחרונה על סדקים בחדר ההלבשה, במכבי ת"א השקט האירופי נשמר. כך למשל קרויף ניטרל את האגו והסביר כי אף שחקן לא נמצא מעל הקבוצה, במיוחד לא שחקן כל-כך משמעותי ושאפילו זהבי חיכה עד סיום העונה בשביל לעזוב, אז בטח שגם בן חיים יכול לחכות.
לטל בן חיים יש הערב במשחק נגד חיפה ובעוד שבוע במשחק העונה הזדמנות פז לשנות את התדמית שיצר לעצמו ולהראות לכולם כי את החומר שהופך שחקנים למנהיגים הוא ירש ובגדול. 3.5 מיליון יורו זו הצעה מרשימה ומפתה, אך אם טל בן חיים יישאר במכבי ת"א, יחזור להתעסק בכדורגל ולהיות המפלצת שהיה בחודש ספטמבר, יעזור למכבי ת"א במאבק האליפות ויוביל אותה לעונה טובה - לא רק קלאב ברוז' תרדוף אחריו אלא גם קבוצות הרבה יותר טובות. וכשזה יקרה, אף אחד כבר לא יוכל לעמוד בדרכו.
"אל תפחד מן הגדולה...".
