ההבדל העיקרי במשחק בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה היה ניצול המצב של הירוקים. הקבוצה מהבירה אמנם הייתה שווה נקודה בטדי, אבל הייתה אנמית בחלק הקדמי ולא הצליחה לייצר שום דבר מבחינה התקפית.
מכבי חיפה הגיעה להתמודדות עם הגב אל הקיר והעניקה לעצמה סיכוי להעפיל לפלייאוף העליון, למרות שהכל עדיין פתוח. הירוקים חייבים לנצל את המומנטום ולנצח את הפועל רעננה במחזור הסיום של הליגה הסדירה.
הקבוצה של גיא לוזון לחצה גבוה ועשתה את זה טוב. הירוקים הציגו משחק אגרסיבי, היו נחושים וצופפו את ההגנה בצורה שהקשתה על הירושלמים להגיע למצבים. גם משחק המעבר עבד והם הגיעו לשלושה מצבים טובים והשיגו את שלהם. גם המזל היה לטובתם והקורה הצילה משער יתרון של בית"ר. עומרי גלזר, שקיבל הזדמנות בשער עשה עבודה טובה ומנע את השוויון.
אם חיפה תעפיל לפלייאוף העליון היא תהווה גורם משמעותי בקביעת האלופה. הירוקים כבר ניצחו את הפועל ב"ש וגם את מכבי ת"א, ובמרוץ לתואר יש לקבוצה מהכרמל יכולת לצבור נקודות קריטיות. מול הגדולות, הסגנון של ההגנה הצפופה והיציאה למתפרצות עובדת, לעומת לקיחת היוזמה שלא מצליחה. חיפה היא קבוצה מובלת ולא מובילה.
אצל בית"ר, מה שהיה בולט שהיא לא הצליחה למצוא פתרונות בחלק ההתקפי. ללא איתי שכטר, הקבוצה הייתה שקופה התקשתה ויוהאן אודל לא הביא את אותו אפקט. תיקו הייתה תוצאה הוגנת אחרי רצף הניצחונות, אבל להפסד מול עירוני ק"ש בגביע הייתה השפעה למרות שהקבוצה עלתה לחצי הגמר. עם שכטר, יהיה מעניין אם בית"ר תצליח להוציא משהו בטרנר מול ב"ש.
למעשה, בית"ר משלמת על השחרור של שמעון אבוחצירה ולא הביאה מחליף ראוי. הדבר יצר מצב שבחלק הקדמי אין מי שיכבוש. החסרון של שכטר גרם גם לדוד קלטינס, דן איינבינדר ואריק סאבו להיות מתחת לרמתם. התנועה של החלוץ יוצרת אפשרויות מסירה כאשר הקשרים נמצאים בלחץ ומול חיפה הקישור היה תקוע. הקרדיט לשחקני חיפה.
