מספרים על סופת גשמים עזה שמימיה חדרו אט אט לבית הכנסת והחלו להציף אותו. כל המתפללים החלו לברוח מבית הכנסת מחשש שיטבעו, למעט הרבי, שמשום מה המשיך להתפלל. גם כשניסו החברים להניע אותו לצאת איתם, הוא אמר כי יהיה בסדר והוא נעזר בהשם.
בזמן שבית הכנסת התרוקן מאנשים והמים החלו לעלות ולכסות אותו, עלה הרבי בעל כורחו לעזרת הנשים ומשם טיפס על הגג. בזמן שעמד על הגג החל מתפלל לריבונו של עולם שיציל את נשמתו ממוות בפנייה נרגשת כי עבד אותו כל חייו ולא נגזר עליו למות.
לאחר מספר דקות עברה בסביבה סירה של חיל הים וקראה לו לעלות, אך הרב בשלו המשיך להתפלל בטענה שאלוהים יציל אותו. לאחר עוד מספר רגעים עבר מסוק של חיל האוויר ששלשל חבל וסולם וקרא לרב לעלות, אך הוא בשלו המשיך לחכות לישועת האלוהים והתפלל באדיקות להצלתו.
בינתיים המים עלו והרב טבע והחזיר נשמתו לבורא. בעודו מגיע לגן עדן, התלונן הרב באוזניי המלאכים הבכירים על כך שלא באו להציל אותו. "דווקא הנחיית הקב"ה הייתה להציל אותך", הם ענו לו, "בהתחלה שלחנו לך את המתפללים שיצילו אותך, אח"כ שלחנו אליך סירה וכשזה לא עזר הוצאנו גם מסוק לחלץ אותך. כשאלוקים ראה שאתה מוותר על כולם, הוא ירד מהשמיים ואסף אותך אליו".
חברות וחברים, סימנים זה כל הסיפור. ריבונו של עולם שלח לרב כל כך הרבה סימנים, אבל הוא התעלם מהם עד ששילם בחייו. ככה הם החיים שלנו, בנויים מסימנים, החוכמה היא לזהות אותם וחשוב יותר לנתח אותם נכון. לא יודע מה אתכם, אבל אני ממש לא מופתע מפיטורי רן בן שמעון.
"האיש על הקווים יהיה הדמות המרכזית במפגש מול כפ"ס מהסיבה הפשוטה שגורלו במועדון כבר נחרץ", כתבתי לפני כשלושה שבועות בטור לאתר ערוץ הספורט, "לא, אני לא מתכוון לומר שטביב כבר החליט לשלוח את הקואץ' לשבת על הקאוץ' בבית, כי הוא עדיין לא החליט, אבל מישהו אחר כבר החליט לגבי עתידו של המאמן: הקהל".
לא, לא היו לי מקורות ו/או מקורבים שלחשו לי על האוזן. אני גם לא קורא בקפה ותתפלאו אפילו לא שותה נס. יתרה מכך, אני אפילו לא חכם גדול. אני פשוט יודע לעשות אחד ועוד אחד ועוד אחד. או במילים אחרות לזהות סימנים. וכל הסימנים הראו שימיו של בן שמעון בבית וגן קצרים. מאוד.
נכון, מאז הניצחון על שרון מימר, שגם הוא הספיק בינתיים להחתים בלשכה, חווה רב"ש רגע אחד של נחת מול בני סכנין, אבל תוצאות התיקו מול אשדוד ובני יהודה, החזירו את הקריאות "תתפטר" ליציע ואת המאמן למקומו הטבעי בסוף שרשרת המזון.
כן, רב"ש היה טרף קל. טרף קל לאוהדים, טרף קל לשחקנים ובעיקר טרף קל לבעלים. במשך חודשים אני טוען שאלי טביב הוא הצרה הכי גדולה של המאמן הזה ספציפי ושל כל המאמנים תחתיו באופן כללי. שהשקט שהוא נותן לרב"ש, זה השקט הכי מפחיד שיש. שקט מדומה. ואם תרצו השקט שלפני הסערה. והנה היום הסערה הזו הגיעה, רק שכמו שכבר הבנתם היא ממש לא באה כרעם ביום בהיר.
טביב נחשב למפטר מאמנים סדרתי. הוא נחשב לבעלים הכי מסוכן שיש עבור האיש על הקווים. כמו שחקן פוקר מקצוען, הוא לא מראה לך שום סימן. ואז, דווקא שהכל נראה טוב, הוא נותן את המכה. סלובודן דראפיץ', גיא לוי, מנחם קורצקי ויובל נעים, חוו על בשרם את השיטה. להם, להבדיל מבן שמעון, היתה פחות טינה ביציע, שלא לומר הערכה. גם הם, כמו רב"ש, זכו לשקט המדומה מהבעלים לפני שנשלחו הביתה.
אז כן, בן שמעון לא הצליח למקסם את היכולות של השחקנים באופן אישי ושל הקבוצה כקולקטיב. נכון, הקהל לא התחבר אליו (למי כן?). ואכן, הקואץ' איבד קצת ממעמדו מול השחקנים, אבל מי כן יכול להצליח בבית"ר תחת טביב? עזבו להצליח, מי יכול לשרוד?
עם שינויים תכופים בסגל, החלפת שחקנים סיטונאית, חיסכון באמצעים, התעקשות על זרים הזויים וגב מדומה בדמוי שקט מפחיד, אף אחד לא יכול להצליח. גיא לוזון? גיא לוי? זה לא באמת חשוב איזה גיא יגיע לירושלים, מוטב שישים לב טוב טוב לסימנים כבר ברגע שהוא עובר את שער הגיא.
