אז הנה הווידוי שלי. אני אוהבת כדורסל שלא אוהדת את קליבלנד, בטח שלא עכשיו אחרי שהם איבדו את לברון ג'יימס. כשמדברים על הצגה של איש אחד, בהחלט מדברים על המשחק של לברון בקליבלנד. הבחור מוכשר ואין על זה ויכוח. זה קונצנזוס.
אין הרבה אוהדי כדורסל שלא אוהבים את לברון ואת צורת המשחק שלו, אבל עכשיו, כשהבחור החליף קבוצה וחבר לשני שחקנים חזקים חדשים, מטיחים לכיוונו ביקורת ואף מנסים לקחת ממנו את התואר מייקל ג'ורדן הבא רק כי האיש חרט על דגלו את המילה "אליפות".
והרי זאת הסיבה האמיתית שלברון עבר למיאמי. זה כל מה שהוא רואה עכשיו מול העיניים. האיש רוצה לנצח בכל מחיר. אילו עמדו מול עיניו מניעים כלכליים הייתי מבינה את ביקורות. אילו הוא היה נוטש את הקבוצה שבה הוא גדל לטובת חוזה שמן יותר בניקס או שיקגו בולס הייתי מרימה גבה, אבל כשמדובר ביעד כמו אליפות הביקורת פשוט מוגזמת, מכיוון שאין שחקן ב-NBA שלא חולם על אליפות. ובמקרה של לברון, אין שחקן ב-NBA שכל כך הרוויח את הניצחון הנכסף הזה.
אז הוא חבר לשני ענקים – דוויין ווייד וכריס בוש - שנחשבים ליריבים שלו. האם זאת סיבה לבקר אותו? במקרה שמר ג'ורדן ומר מג'יק ג'ונסון, שביקרו את בחירתו של לברון דווקא מנקודת מבט זו, שכחו שאנחנו נמצאים בשנות האלפיים, בהן היריבויות לא באמת קיימות על מגרש הכדורסל. אין כבר סגירת חשבונות, פאולים מכוונים ואין את היריבות האגדית של מג'יק-בירד.
ואם כבר ביריבות האגדית עסקינן, השניים חברו זה לזה בנבחרת האולימפית והביאו את מדליית הזהב לארה"ב. אז אם מדובר במדליה אולימפית אז לגיטימי לחבור ליריב? לברון מוכן לחבור לשני שחקנים ששמם הולך לפניהם, אולי אף לאבד מהבולטות שלו על המגרש וכל זה רק כדי לקחת את האליפות ובמקום שבחים על הנחישות הוא חוטף.
קינג ג'יימס הבין שהוא לא יגיע למטרתו לבד, כי שחקן חזק אחד לא מביא את האליפות ולברון מבין את זה. גם בראיינט לא משחק לבד על המגרש, וגם ווייד לא הביא את האליפות למיאמי כשהיה ללא שחקני חיזוק הולמים, כמו גם נאש, ריי אלן ועוד רבים וטובים. לברון יחלוק את התהילה עם וייד ובוש, אבל הוא יביא את האליפות.
אז נכון, הבחור החליט לבשר על המעבר למיאמי במסיבת עיתונאים ב-ESPN. תקראו לזה שחצנות, תגידו שזאת יהירות, אבל בעיקר תאמרו תודה על היעילות והשירות שהוא עשה לאוהדיו. בחירתו של לברון העסיקה את כולם חודשים ארוכים ומה יותר טוב ממסיבת עיתונאים בערוץ הספורט המרכזי של ארה"ב מלתקשר את החלטתו ונימוקיו?
הביקורת לא זרה ללברון. הוא כבר חטף על הצילומים לשער של ווג, על אי התמיכה בתעמולה נגד המתרחש בדרפור ומה לא. כשאתה בכותרות הכי קל לבקר אותך, כי מה רע ביחסי ציבור על חשבון מישהו שכבר נמצא בכל כלי תקשורת אפשרי.
בשורה תחתונה, אין מקום לבקר את החלטתו של לברון. הוא סימן מטרה והוא מדלג בצעדי ענק, כמו שרק לברון יודע, לכיוון המטרה ומעם ציני כמו האמריקאים אפשר היה לצפות להבנה, אך אם הם בוחרים להטיח בו ביקורת, זוהי זכותם. רק שיזכרו, שכשמיאמי עם שלושת הקינגים יביאו את האליפות, גם הביקורת תישכח כלא הייתה.