רגע לפני הג'אמפ בול הביתי הראשון של העונה ביורוליג, נפרדה מכבי ת"א מ"המאמן האגדי", רלף קליין, שהוביל את הקבוצה לזכייה הראשונה שלה בגביע אירופה ב-1977. בתדרוך השחקנים שלפני אותו גמר מול וארזה אמר קליין לשחקנים כי "וארזה היא כולה חנות נעליים ברמה גבוהה ומכבי מייצגת מדינה שלמה, מקרית שמונה עד אילת".
אבלינו, היריבה הביתית הכי נוחה שאפי בירנבוים היה יכול לבקש, היא עיר קטנה המרוחקת כ-40 ק"מ מנאפולי שבדרום איטליה. קשה לדמיין מה אבלינו היתה מייצגת בעיני קליין.
"עובדה זו לוקחת אותי בזיכרונות לשנים עברו בהן מיטב הקבוצות באיטליה היו מערים קטנות כגון: קאנטו, וארזה ואחרות", כתב שמעון מזרחי בתוכנייה של המשחק, "קבוצות איתן התמודדנו במשחקי חצי גמר וגמר גביע אירופה".
עם כל הכבוד למחזיקת הגביע האיטלקי, היא לא בדרג של מכבי ת"א, או של כל יריבה אחרת הרואה עצמה כמועמדת להגיע לטופ 16. בכלל, גם המאמן האיטלקי לא באמת ניסה להתמודד עם השאלה למה לארץ המגף יש ארבע נציגות ביורוליג כשלרוסיה (אלופת אירופה) יש רק אחת, צסק"א מוסקבה (אלופת אירופה).
מחצית אחת עוד הצליחו האיטלקים להחזיק מעמד בעיקר בגלל שמירה לא טובה של המארחים, אבל בחמש הדקות הראשונות של המחצית השנייה, מכבי ת"א גמרה את המשחק.
להבדיל מרוב ערבי חמישי, אמש אפשר היה להבחין די בקלות בכיסאות פנויים בהיכל נוקיה. "שיהיה הרבה חשמל בהיכל", מנסים מכבי ת"א ואלקטרה, הספונסרית החדשה לאחל אחת לשנייה. בהתחשב בזה שמדובר בקבוצה שהפסידה בשלושה גמרים בעונה האחרונה ובמשחקי ההכנה הציגה יכולת חלשה ומשחק מבולגן, הקהל שהגיע בא בעיקר לתמוך. והוא עשה את זה לא רע בכלל.
התוצאה היתה ידועה מראש, זה היה רק עניין של זמן עד שמכבי תברח. היא היתה צריכה את הניצחון הזה ואת קרלוס ארויו במשחק טוב, כדי שיראה ושישמע את האוהדים קוראים בשמו וקופצים כל פעם שהוא מרים כדור לאליי-אופ.
כל מכבי היתה צריכה את השירים והמוזיקה ולא רק במשחק הכנה מול אולימפיאקוס או מול היכל חצי ריק נגד גליל עליון/ גלבוע. "המשחק הזה היה חשוב בעיקר לשחקנים שלא גדלו במכבי", הסביר בירנבוים בסיום, "שיראו ושישמעו את הקהל הזה והאנרגיות שלו ויבינו לאיפה הם הגיעו". מכבי ת"א ואפי בירנבוים היו צריכים ניצחון קל וקהל תומך ואת זה הם קיבלו. גם אם לא מדובר בשחזור של משחק אגדי.