זו הייתה השנה הראשונה בבלומפילד החדש והשילוב בין פלייאוף עליון לגודל האצטדיון גרם לניסנובים לפנטז על הכנסה גדולה והתחלה של גלגל צמיחה שיוביל לחיזוק בקיץ והרבה מנויים.
אבל קצת אחרי המשחק נגד חדרה הוכרז מצב בחירום בקורונה, הליגה הושבתה, כשחודשה, היא חזרה בלי קהל ובהפועל ת״א לא רק שהבינו שחלום ההכנסות בפלייאוף נמוג אלא שמצאו את עצמם בפאניקה מכניסה מואצת לגרעון וכך נולד קונספט חדש - התינוקות.
"תינוקות קלינגר" בפלייאוף העליון משוחררים מלחץ הישגי (אין לחץ בפלייאוף עליון לא הישגי) ובלי לחץ הקהל עוד הראו ניצוצות, אבל בפתיחת העונה הבאה כבר קרס קלינגר ורק חיזוק מואץ של שחקנים מוכחים בינואר הציל מירידה.
אך שנה מאוחר יותר שוב נכנע קלינגר לקונספט ושילם במשרתו. קובי רפואה שהחליף אותו מצא את עצמו עולה לדרבי עם שני בלמים בני 17 ואדום לאליאס הצעיר ומקבל 5:0, מה שהוביל לחרם המנויים הגדול.
בקיץ ההוא נכנס לתפקיד עומר בוקסנבוים, אולי אדריכל הקונספט. בוקסה, שעשה קדנציה לא פחות ממעולה במחלקת הנוער, היה מסונוור מדי להבין את ההבדל ושוב מצא את עצמו בבעיה, תבוסה של 6:0 ושילם במשרתו.
האמריקאים שהגיעו אחרי זה כבר נדבקו עמוקות בקונספט וההצלחה במונדיאליטו סחפה את כולם. חן סול, שגדל גם הוא במחלקת הנוער מונה, והקבוצה פתחה לא רע את הליגה כשמי שמוביל אלה שחקני הרכש היקרים.
אלא שמהר מאוד חזר הקונספט להדביק את מקבלי ההחלטות, חלון ינואר הוביל לתלות החוזרת בצעירים ולמשחקים המכריעים עלתה הפועל עם שוער חסר ניסיון והרבה צעירים בהרכב. התוצאה שוברת לב - תבוסה היסטורית לבית״ר וירידת ליגה.
קלינגר, רפואה, אבוקסיס ספגו פגיעה משמעותית בקריירה, בוקסה וחן סול גם הם. חלק מהצעירים שקיבלו את הבמה בהפועל של השנים האלה פורחים בקבוצות אחרות בארץ ובחו״ל, והפועל בליגה הלאומית.
הניסוי נכשל, לא משנה אם זה בגלל מצוקה כספית, אסטרטגיה מחושבת או תכנון מבריק לעתיד. מועדון כמו הפועל ת״א שמחזיק במחלקת נוער טובה לא יכול לשעבד את המועדון כולו לרעיון של פיתוח הצעירים.
למכבי פ״ת יש מחלקת נוער טובה יותר - התוצאה היא 2 ירידות ליגה בארבע שנים והשנה נראה שהיא הולכת לקרבות תחתית, לאשדוד מחלקת נוער לא פחות טובה מהפועל והיא כבר שנים בתחתית.
הצעירים של הפועל טובים אבל לא הכי טובים בארץ, רחוק מזה. אם המדד הוא נבחרות ישראל הרי שהפועל שווה מספר נציגים בסגל המורחב של נבחרת הנוער ונציג או שניים בנבחרת הצעירה. זה הישג לא מבוטל למועדון שלפני כמה שנים היה מרוסק אבל מפה ועד קונספט הצעירים שאנחנו רואים המרחק עצום.
אקדמיה ופיתוח צעירים יכול לצאת לפועל בהרבה דרכים. בסגל הנוכחי יש 10-12 צעירים, זה בלתי אפשרי לחשוב שכזו כמות תדרוס את הליגה הלאומית, זה זלזול בתחרות וזה עוול עצום לצעירים עצמם, חלקם צריכים להימכר בכסף או בטרייד (דוגמא טובה אפשר לראות את מה שעושים בהפועל ירושלים ונתניה בהקשר הזה), חלקם צריכים ללכת להשאלות (גם לליגת העל) וחלקם יכולים לשחק עוד שנה בנוער.
מכורסת האוהד, הייתי משאיר השנה את אור ישראלוב, ארי כהן, רועי אלקוקין, שגיא גניס ואולי עוד שחקן או שניים שיכולים לשחק חלק מהזמן בנוער.
את רן בנימין, עומר סניור, אל ים קנצפולסקי וטל וארצ`ל, הייתי משאיל או מוכר לליגת העל. הם לא בעייתיים בעיני, להפך, לפחות חלק מהם יהיו שחקנים משמעותיים בליגת העל בשנים הבאות ואולי אפילו יותר.
במחזור האחרון כבש אחמד סלמן לזכות סכנין ואבו פרחי הבקיע צמד לזכות ריינה, ירין לוי שיחק היטב בבית״ר, מועדונים רציניים לא פחות כמו הפועל בחרו לקבל החלטות לא פשוטות על העתיד תמורת ההווה. לפני שנתיים עומר סניור היה בהפועל מה שאחמד סלמן היה בהפועל ירושלים, שניהם לא הבריקו בשנתיים האחרונות, בהפועל ירושלים ומכבי נתניה לא התעקשו, הם שיחררו וקיבלו כסף ושחקנים, אולי אחמד סלמן יהיה טוב בהרבה בעתיד ואולי לא, אבל אלה ריזיקות שמועדון חייב לקחת, זו המשמעות של ניהול ספורטיבי.
הפועל חייבת גמילה, היא צריכה גמילה מהירה מהרעיון של קונספט התינוקות, אם היא תתעקש היא תגלה שהלאומית גם היא ליגה שבה הקונספט הזו יגבה מחירים.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
