לכל חובב כדורגל די ברור ששתי הקבוצות שהעפילו לגמר ליגת האלופות הקרוב הן לא הטובות ביותר באירופה. אינטר עלתה בזכות הבונקר המפואר מול ברצלונה ואילו באיירן מינכן כבר היתה עם רגל וחצי בחוץ כבר בשלב הבתים עד שהתעשתה והביסה 1:4 את יובנטוס.
זו הוכחה אחת לכך שבספורט אין צדק. אתה יכול להציג את הכדורגל הטוב ביותר, כמעט לא להפסיד משחקים ולפרק את כל היריבות שלך, אבל ביום אחד לא טוב יכולה עונה שלמה להפוך לאכזבה.
אם הפועל ת"א של עונת 2009/10 לא היתה זוכה באף תואר, היה מדובר בפשע היסטורי. קבוצת השחקנים שנתקבצה לה במתחם חודורוב היא בין המוכשרות והמלהיבות אי פעם והיא גם היתה מספיק אמיצה כדי להתנתק מהאתוס של המועדון שמספר על קבוצה שנהנית לנצח 0:1 קטן.
שחזור של הדאבל בעונת 1999/2000 כבר לא יקרה, ככל הנראה, גם בגלל ההרחקה של דלה איינוגבה בגמר הגביע, אבל שתי הקבוצות הטובות ביותר בישראל כרגע, מכבי חיפה והפועל ת"א יתחלקו ביניהן בתארים ואף אחת, לפי דעתי, לא יכולה לראות את עצמה מקופחת.
עכשיו מקווים ראשי הפועל ת"א שהגביע לא יהיה מתנת הפרידה של חלק מהשחקנים, ורובם יישארו במועדון על מנת לסיים את העבודה ולהשיב למועדון המפואר הזה את התואר החשוב באמת - אליפות המדינה.
אבל יצטרכו האדומים לוותר על כמה שחקנים כדי להשאיר אחרים, בראש סדר העדיפויות שלהם צריך להיות ורמוט. הקשר האנרגטי לקח מנהיגות בגמר ולמרות ששוב קיבל שמירה אישית, כבש צמד מרהיב.
היריבה של הפועל בגמר, בני יהודה, הגיעה למעמד הזה בזכות, נתנה פייט ראוי ואם לא טעות קשה של דין מורי, אחד הבלמים הצעירים והמבטיחים שגדלו בשכונה, יכול להיות שהקרנבל היה נמשך גם אחרי המשחק.
יותר מ-14,000 אוהדים הגיעו כדי לתמוך במי שנחשבת על ידי רבים כ"קבוצה קטנה" שהשתלבותה בצמרת של הכדורגל בתור אחת שמייצגת שכונה הפכה למשהו מובן מאליו. השאלה היחידה שיש לי לאוהדי בני יהודה היא - איפה הייתם כל העונה?
