מזה עשרה ימים, הכרטיס למשחק בין הפועל אום אל פאחם לבין מכבי ת"א נחשב למצרך נדיר. הנהלת אום אל פאחם הכריזה על מכירה מוקדמת שבעה ימים לפני המשחק, אלפים עמדו בתור והמשטרה עצרה את המכירה מחשש לחיי האנשים. השמחים והעליזים, אלו שכן הצליחו לשים את ידם על כרטיס, העלו מיד סלפי עם הכרטיסים ברשתות החברתיות.
עוד לפני המשחק הציפייה באום אל פאחם הייתה בשמיים. כל העיר, גברים ונשים כאחד, שאלו על המשחק והחלו לנחש מה המינימום שתפסיד הקבוצה הביתית מול קבוצת המיליונים מתל אביב. מעטים מאד האמינו שאפשר בכלל לכבוש או להפתיע את אלופת המדינה. חצות בלילה, יממה לפני המשחק, אני מקבל שיחה מפתיעה ממנהל הקבוצה, אחמד אבו אלעם. "פאדי, תרשום. מחר אנו מפתיעים את מכבי", הוא אמר, ואני ענית: "לך לישון, לילה טוב".
הקהל הגיע למגרש הביתי בעפולה כשלוש שעות לפני, לפי הוראות המשטרה. אותם אוהדים נאלצו לחכות כשעה וחצי בצפיפות התורים סמוך לגדרות, והתקדמו בצורה איטית לכיוון שערי האצטדיון. אני מצידי, עברתי בתוך ההמון ושמעתי את אותה מנגינה - רק שלא נחטוף, הלוואי שייגמר במינימום שערים לזכות מכבי.
בעמדת האח"מים ישבו שני ראשי הערים של אום אל פחם ועפולה, שהתמלא גאווה בעקבות אירוח המשחק. את ראש עיר, הוא האיש שהערים קשיים על אום אל פחם בתחילת העונה, כשזו רצתה לארח בעפולה. "זוהי הזדמנות מצויינת לתקן את מה שהיה", אמר אלקבץ.
המחצית הראשונה כבר מאחורינו, התוצאה 2:1 לטובת מכבי ת"א ואותו אבו אלעם אומר לי: "חכה זה לא הכל". הוא רץ לחדר ההלבשה ובסיום התדריך של המאמן נותן מנת מרץ לשחקנים. מרוב נחישות, ריף מסיקה האיץ בחבריו: "אנחנו מנצחים את המשחק".
כעבור חצי שעה, אותו ריף היה זה שגם כבש את השלישי והוציא לדרך את החגיגות של הר הגעש באדום, אשר נמשכו בכיכר הראשונה של העיר אום אל פחם עד השעות הקטנות של הלילה. סיום המשחק: בחדר מימין שירה וצהלות של שחקני אום אל פחם, בחדר מצד שמאל הדלת סגורה ושחקני מכבי ת"א מסתגרים למשך דקות ארוכות. אין יוצא ואין נכנס. דממה.
בנסיעה חזרה, לאורך כביש הסרגל, נסע לידי האוטובוס הצהוב של מכבי ת"א עד צומת מגידו. הפקק הארוך שמר את הרכב שלנו צמוד אליהם, כאשר הכיתוב הענק "אנחנו מכבי" בעברית ובאנגלית פונה לכיווננו. איביץ' ישב מקדימה והתמסמר לכיסא שלו, היה אפשר לשמוע את הדממה באוטובוס עד לבחוץ, כשבחלק האחורי ישבו הכוכבים של מכבי - כולל אלו שהיו ברוטציה, שקטים מושפלים עם ראש בין הרגליים.
עם הגעתי לעיר, ריח הבשר והקבב התערבב עם הזיקוקים. המאמן, השחקנים ובני משפחותיהם אכלו עד אחרי חצות ושפע של בשרים קישט את השולחנות. בחוץ התגודדו להם האוהדים ושרו אל תוך הלילה: "אני פאחמאווי בנשמה".
ואכן, אום אל פחם העבירה מסר לכולם. מסר לפיו הלב והנשמה יכולים לנצח כל סכום. מסר לפיו השמות והיחצנים לא מנצחים את הביחד, וסכומי העתק הם לא ערבות לכך שתמשיך לדרוס את הליגה. צריך רק להעז ולהאמין. האדומים חגגו באום אל פחם, ואני בטוח שבעוד מקומות, ושמחו לראות את מכבי נפרדת מהגביע כבר בסיבוב הראשון.
