"אני ואלברמן תפסנו את הראש ואמרנו `מה קורה פה?`"

"היינו בבית המלון מרידיאן בחיפה והיתה לנו אסיפת וידאו לפני שנת הצהרים", חושף גבאי, "יצאנו מהאסיפה והלכתי עם אליניב ברדה ואמרתו `אליה, נו, אני מרים איתך את הגביע היום?`. הוא אמר לי `מה אתה אומר?`. אמרתי לו שבעזרת השם אנחנו מנצחים ושזה שלנו. היו לי תחושות טובות. הוא אמר לי שאם אני אכבוש צמד, אני ארים איתו את הגביע. מעבר לכך, שעתיים לפני המשחק, הגענו לאצטדיון, וכל חצי האצטדיון של ב"ש היה מלא והיו מעט מאוד אוהדים של מכבי ת"א, מה שסימל את הרעב הגדול שיש לעיר ולאוהדים להביא תואר להפועל ב"ש. לצערנו אכזבנו המון אנשים".

קשר ב"ש אז, אובידיו הובאן, הוסיף: "האווירה לפני המשחק היתה מתוחה. זה היה גמר, כולם ניסו להתאמן בצורה מושלמת ולהגיע בכושר טוב למשחק. דיברנו בינינו לבין עצמנו שזה משחק על גביע, אז אנחנו צריכים להגיע הכי טוב".

מכבי ת"א כבשה את שני השערים הראשונים באותו גמר, אבל רגע לפני המחצית הובאן כבש שער מצמק והשאיר את ב"ש במשחק. "בחדר ההלבשה דיברנו על זה שאפשר לחזור, שצריך להתעורר, לשחק יותר טוב, להעלות את הקצב", אומר גבאי, "בעיקר אמונה שאפשר לעשות את זה, בטח אחרי זריקת מרץ כמו שער לפני המחצית". הובאן מחזק: "עוד האמנו ודיברנו אחד עם השני שאפשר לחזור". 

עם העלייה מההפסקה, מכבי ת"א כבשה שני שערים מהירים ושם זה נגמר. "אני זוכר שבשער של יואב זיו נכנסנו למומנטום חיובי, ופתאום שער מצמק, אבל השער השלישי שינה את התמונה ושם כבר הבנו שאף אחד לא לוקח לנו את זה. רק לקראת סוף המשחק הבנו שיכול לקרות פה משהו יוצא דופן. אחרי השער השלישי אני ואלברמן הסתכלנו אחד על השני ותפסנו את הראש. הוא אמר לי `מה קורה פה?`. משהו בסגנון", אומר בן הרוש ובדש מוסיף: "כבר במחצית הראשונה, כשיואב זיו הבקיע עם הברך... ואז אתה מבין שהמשחק הולך למקום לא רגיל".

בצד השני הבינו שזה לא היום שלהם. הובאן: "במחצית השניה, כשהם כבשו את השער השלישי, אז הרגשתי שהקבוצה מאבדת בטחון". גבאי: "כשיצאנו למחצית השניה, ספגנו שני שערים מאוד מהירים. לא מחויבים במציאות, שלא צריכים לקרות. שם איבדנו את המשחק".

בעוד במכבי ת"א התפנו לחגוג את ההיסטוריה (בן הרוש: "אני כבר לא זוכר מה היה וזה אומר הכל"), התמונות בב"ש היו שונות לחלוטין. גבאי: "היו שחקנים שבכו. מי שמאוד זכור לי שהתפרק על המגרש, היה מאור מליקסון. הוא אפילו לא פתח. אין מישהו שלא לקח את זה קשה. רצינו לרדת לחדר ההלבשה ולא להשתתף בטקס, לא בגלל שאנחנו לא מכבדים את מכבי ת"א כי כ"כ התביישנו בתצוגה שהצגנו על הדשא. זה היה בזיון, מחדל, משהו שילווה אותי כל החיים. אף אחד לא הוציא מילה בחדר ההלבשה, כל אחד היה מכונס בעצמו והיה מרוסק נפשית".

הובאן גם כן לקח קשה את ההפסד: "הייתי מאוד מאוכזב בסיום. זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהפסדתי 6:2 ובמיוחד בגמר גביע. זה היה סיוט עבורי. האווירה בחדר ההלבשה היתה של אחרי אסון. כל השחקנים היו עם הראש למטה, לא אמרו כלום. לא היה מה להגיד כי 6 שערים היה הרבה יותר מדי. רק לקחנו את התיקים וחזרנו הביתה לב"ש".

הדאון שחוותה ב"ש היה רק קדימון לאופוריה הגדולה שהמועדון הזה הולך לחוש בשלוש השנים הקרובות. גבאי: "ההפסד הזה נתן פוש וטירוף להשקיע ולצמוח עוד צעד או שניים או אפילו יש שיגידו 10. זה תהליך שנבנה במועדון. כשאני הגעתי היינו קבוצת פלייאוף אמצעי, שנתיים לאחר מכן נשארנו במחצית האחרון, שנתיים לאחר מכן הגענו לאירופה, חצי גמר גביע המדינה, גמר גביע המדינה ואחרי המפלה הזו, זה לקח את הקבוצה עוד צעד קדימה. אפשר לייחס את זה גם לטוטו טרנר, שזה אצטדיון חוויה. המשחק דחף את אלונה ואת הצוות הניהולי לקבל החלטות שהתבררו כבינגו". 

הובאן: "למדנו מהטעויות שלנו וניסינו לעשות הכי טוב כדי להראות שזה לא באמת אנחנו. אולי באמת זו היתה ההתחלה עבורנו. התחלנו הכל מחדש ועבדנו קשה יותר כדי להשיג את מה שהגיע לנו".

מנגד, כאמור, זו היתה האליפות האחרונה בעידן ג`ורדי קרויף, וסופה של תקופה בצהוב. פאקו אייסטראן, המאמן שהוביל את הקבוצה להישג, עזב בתום העונה והיום הוא עוזרו של אונאי אמרי באסטון וילה. בן הרוש: "הייתה איזה תחושה קצת פחות נעימה, לפחות לי. אחרי שמאמן מביא טרבל ומשוחרר... זה נתן תחושה קצת חמוצה לתקופה כל כך טובה". בדש סיכם: "⁠באותו רגע לא חשבנו שזו תהיה האליפות אחרונה בשרשרת, אבל הגענו לפיק מסויים שקשה לשחזר אותו".