דרבי חיפאי בתל אביב זו לא התחלה של בדיחה, אלא המציאות. ניגודיות כמו שמן ומים ואם כבר מציאות, אז כמו הפער בין מכבי להפועל. טענות אדומות על כך שסמי עופר אינו מרגיש כבית ושלמכבי יש יתרון שיתבטל באצטדיון בלומפילד. מה חשבו שם בקרית חיים, שמאה ק"מ על כביש החוף יגרמו לעומר אצילי וצ'ארון שרי לשכוח איך משחקים כדורגל? או אולי שהפתיל של אלון תורג'מן יתקצר בדרך דרומה והוא לא יורחק בחוסר אחריות? אולי אם האדומים היו מתעסקים באיך לצמצם את פערי האיכות על הדשא, הם היו מצליחים הרבה יותר. בסופו של דבר, הם האריכו לעצמם את הדרך חזרה הביתה אחרי עוד הפסד בדרבי.
בטבלה מפריד בין הקבוצות הקו ההוא מתחת למקום השישי, שחוצץ בין הפלייאוף העליון לתחתון. אבל על הדשא (כן, גם זה של בלומפילד), הפערים היו כל כך גדולים שזה הרגיש כאילו הקבוצות כלל לא באותה הליגה. אחרי ה-0:2 של צ'ארון שרי, מכבי חישבה את הדרך הבטוחה למשחק החשוב בנתניה בשבת, בעוד בהפועל חשבו על הדרך הכי קצרה ש"וויז" יחזיר אותם הביתה.
ברק בכר שוב הוכיח כמה הוא מאמן אדיר. מרגיש את השחקנים שלו כמו מכונה, שם את מוחמד אבו פאני ועלי מוחמד בייבוש כדי להביא אותם רעננים לשבת ועל הדרך הרוויח מחדש את נטע לביא ומחמוד ג'אבר. השניים האחרונים היו המצטיינים אמש, אלה שהניעו את מכבי כל הדרך לגמר.
אפשר גם להגיד מילים טובות להפועל חיפה, אבל לא בצד המקצועי. יזמים פרטיים כמו צחי נקש וניסים ביליה, הרימו פרויקט להביא קהל אדום לתל אביב והצליחו בכך. עכשיו המשימה תהיה לשכנע את האוהדים הללו להגיע גם בעונה הבאה, ולא רק כשיש דרבי. שמעתי בסיום את הטענות של יואב כץ ואלישע לוי על הכרטיס האדום שספג אלון תורג'מן והרגיש לי קצת מוזר. לא צריך קרבות MMA כדי להרחיק שחקני כדורגל.
הטענות שלהם היו צריכות להיות כלפי אלון תורג'מן ולא על ההחלטות של עידן לייבה. האחרון לא אחראי לחמישייה בדרבי הראשון ואף שופט לא כבש את ה-0:1 בדרבי השני בליגה. ההתעלמות מהפערים המקצועיים רק תטשטש עבור הפועל את הדרך לצמצום שלהם.
בצד של מכבי אין שום בעיה של ראייה. האליפות כבר נראית באופק והגביע רחוק רק 90 דקות מהנפה. מועדון שנמצא במקום אחר וכבר הפסיק להסתכל במשקפת כדי לחפש כל הזמן את היריבה העירונית שלו. הראייה בכפר גלים היא פנימית. אף אחד שם לא יוצא החוצה ומחשב את הדרך לתל אביב. את זה שיעשו אחרים.
הכותב הינו אוהד מכבי חיפה ופרשן ב"רדיו חיפה"
