גמר ווימבלדון בלונדון, המגרש המרכזי מלא – תואר על הפרק. רוג'ר פדרר בטוח היה קונה 2:6 במערכה הראשונה, אבל הסיפור שלנו מדבר על עולם אחר. את הפנומן השוויצרי החליף הוויקינג השבדי, ראדה פריצה, שחבט עם הבקהנד, הפורהנד וסיים עם סלייס מדויק לפינה. השבוע יחלפו חמש שנים מהמשחק הכי קיצוני, הכי משוגע והכי גדול בתולדות גביע המדינה. מחר, ב-20 למאי 2015 מכבי תל אביב הביסה את הפועל ב"ש ב"תוצאה של טניס", לפי חלוץ האדומים שלומי ארבייטמן. זה היה מסוג המשחקים שאתה מסמן "אחר" בתכניה של הווינר. 2:6 בגמר הגביע.
דמעות באדום וחגיגה צהובה
"בשריקת הסיום כולם בכו", אמר חלוץ ב"ש באותו משחק, דובב גבאי. "רצינו לרדת מהמגרש ולא להישאר לטקס ההנפה. זה היה משפיל מדי. כיבדנו את מכבי ת"א ואת המקצוע, אבל התוצאה הזו הייתה קיצונית להחריד. בגול השישי רציתי שהאדמה תבלע אותי, זה יצרב לי בזכרון לכל החיים".
היריבות הגדולה בין מכבי ת"א לב"ש התעצמה בעשור הקודם. שבע אליפויות התחלקו בין שני המועדונים, ולגמר מכבי הגיעה אחרי צלחת השלישית ברצף והשלימה טרבל תקדימי והיסטורי בכדורגל הישראלי. וכן, היא עשתה את זה בסטייל.
"הייתי בטוח ב-100% שלא אפתח בגמר", סיפר גיבור המשחק, פריצה, שכבש שלושער ובישל פעמיים, "מערכת היחסים שלי עם המאמן פאקו אייסטרן הייתה פושרת ובלי קשר לא שיחקתי הרבה כי הייתי פצוע ברוב העונה. מאוד הופתעתי שעליתי בהרכב".
כנראה שהשבדי אוהב הפתעות כי בגיל 35 הוא נתן הופעה של פעם בחיים. "המשכתי לשחק אחר כך, אבל זה היה משחק הפרישה האמיתי שלי. הערב הגדול בקריירה. לקחתי בחשבון שזה יכול להיות המשחק האחרון שלי במכבי בגלל הגיל שלי והפציעות. אחרי שהשלמתי שלושער ועלינו ל-1:4 רציתי לקפוץ ליציע ולחגוג עם האוהדים. שיחקתי בשבילם. אני מתגעגע למכבי ולבלומפילד".
"כבר לא משנה אם היה 7 או 8. זה אותו חרא"
מכבי ת"א ירדה ב-1:2 למחצית ורק אז החלה הסימפוניה הצהובה לנגן. "האמנתי שאפשר לחזור אבל קיבלנו ממכבי בום במחצית השניה. זה היה ממש מהיר", סיפר גבאי על ההלם. אחרי שפריצה ויואב זיו כבשו בחצי הראשון, החלוץ השבדי יחד עם ערן זהבי ומהראן ראדי דרסו עם רביעייה ב-17 דקות. "בדקה ה-62 כל מי שלבש חולצה אדומה התפלל שהמשחק יגמר. קשה לי מאוד לדבר על זה. האמת זה כבר לא משנה אם מכבי היו שמים את הגול השביעי והשמיני. זו אותה השפלה, אותו חרא".
"המשחק הארור הזה הוא הרגע הכי שפל בקריירה שלי", המשיך גבאי, "אני לא מאחל לאף שחקן לעבור דבר כזה. לפני המשחק אמרתי לאליניב ברדה שננצח. הייתי בטוח בזה. ראינו אלפי אוהדים שלנו באצטדיון שעתיים לפני הפתיחה. הם היו צמאים לתואר הזה, אבל יש משחקים שכלום לא הולך. זה היה מביך".
בזמן שהצד האדום התרסק, פריצה חגג בגדול: "אחרי הרגע בו נהפכתי לאבא, זה היום המאושר בחיי. אין שום דבר עבורי שמשתווה להבקעת שער, בטח במעמד כזה. לאחר שחגגנו עם האוהדים ירדתי לחדר ההלבשה והתבודדתי. רציתי לקחת רגע אחד לעצמי כדי לעכל מה קרה על הדשא".
ההתרסקות של אג'ידה וחילופי השלטון
"כאב לי לראות את המשחק מהספסל. כשעליתי לשחק רבתי עם שרן ייני, הייתי חייב להוציא עצבים", סיפר אקס ב"ש, סיראז' נסאר, "חלק מהאוהדים שלנו עזבו המשחק באמצע. אנחנו לא קבוצה שמקבלת שישייה, אבל מכבי לא השאירה לנו סיכוי. היינו עם הראש באדמה ואף אחד לא דיבר בסיום. הייתי מנותק ולא שמעתי כלום. רק חשבתי על זה שכולם יזכרו אותנו כשחקנים שקיבלו שישייה בגמר".
כל הפועל ב"ש לא תפקדה באותו ערב, אך מי שרשם משחק מאוד חלש הוא השוער אוסטין אג'ידה. "מי שמאשים אותו הוא אדיוט", קבע גבאי ונסאר המשיך, "זה שוער שיש לו הכל. הוא האיש שהיה דוחף אותנו, אבל לא הצלחנו להרים אותו אחרי הטעויות שהוא עשה. פתאום במחצית של הגמר שוער גבוה ששוקל 100 קילו יושב מרוסק בחדר ההלבשה. לא הייתה דרך חזרה. זה יכול לקרות לכל שוער, אבל אני באמת לא מבין מה קרה לו באותו משחק. בגלל שזו תוצאה היסטורית זוכרים לו את זה עד היום".
מי שהיה אומר בסוף אותו ערב היסטורי שמאותו רגע ב"ש תזכה בשלוש אליפויות ברצף, היה מגיע ישר לבית משוגעים. שנה לאחר מכן האדומים זכו באליפות ראשונה אחרי 40 שנה והמשיכו לטרילוגיה מפוארת, כשמכבי רק סגנית עד הגעתו של ולדימיר איביץ' לקווים. "בב"ש בנו שלד במשך שנתיים. אנחנו הכנו את הקרקע לתארים. מקבוצה שנלחמת על הירידה הפכנו לקבוצת צמרת", אמר גבאי.
"זה היה ערב שחור והייתי בדיכאון, אבל הפועל ב"ש יצאה ממנו אחרת", הוסיף ארבייטמן. "האמנתי שהקבוצה יכולה לזכות באליפות גם אחרי המשחק הזה. הייתי במועדון שבע וחצי שנים ולקחתי חלק בתהליך שהוא עבר", המשיך נסאר. במבט לאחור, גם פריצה השלים עם הקץ: "היו לנו בקבוצה הרבה שחקנים עם אופי כמו קרלוס גארסיה וערן זהבי. זה היה משהו מיוחד. אני עזבתי והם עשו זאת שנה אחרי. אולי המשחק הזה היה תחילת סופה של שושלת קרויף במכבי". ג'ורדי פשוט תפס את המחבט וסיים עם מאצ' פוינט מהאגדות, שהלך היישר לספר השיאים של הכדורגל הישראלי.
