36 שנים חלפו מאז התואר האחרון של מכבי נתניה. הרבה מים זרמו מאז במזרקה בכיכר העצמאות. פני העיר השתנו לחלוטין, המדרחוב נראה כמו רחוב מרכזי בניס, אך לצערנו רק דבר אחד נשאר תקוע אי שם בשנות השמונים - ארון הגביעים! זה ארון שנבנה בשנות השבעים ומכיל תארים, אין ספור סיפורים מרגשים ומורשת שלמה שצברה כבר יותר מדי אבק.
פרט להבלחות: סגנות בעידן יאמר, השתתפות במפעלים האירופים וגמר גביע בעידן ערן וקאיודה, בוא נודה - לא היינו באמת בכיוון הנכון. כחלק מקהל גדול של ילדי סוף שנות השבעים ואילך, מדור שלם של אוהדים שחי על פסיפס של סיפורים על עודד ולביא, זכרונות מפיזה, שירזי ורגעי קסם של מושיקו גריאני ומוטל'ה על הקווים (דוד יקר), השבוע הגיע הזמן לחזור ולדבר על תארים. על תואר אמיתי, מוחשי, עם אוזניים.
ואין זה במקרה או בשל הבלחה של שחקן או שניים, מכבי נתניה נוגעת בתואר. היא בעיצומו של תהליך, ולכל תהליך יש גיבור מקומי. ולנו יש גיבור שביום בהיר מזכיר את יורגן קלופ של חוף סירונית. בצניעות, מקצועיות ומערכת יחסים ייחודית עם עוזרו שי ברדה, סלובודן דראפיץ' מוביל את הרנסנס של היהלומים.
הוא אמנם נראה נחמד וסחבק, אבל הוא עקשן שאינו מוותר. לא אחת הוא הוכיח שהוא יודע לפרק מוקשים. ערן לוי חשב לרגע שהוא מעל הקבוצה, ומצא את דלת היציאה. אצל הענק הסרבי, סבלנות היא לא מילה גסה. ג'ונתן ברנשטיין, יהודי חביב, חווה קשיי קליטה באגף השמאל, סלובו החליט: תצבור מיילים במשחקי החוץ וכשתהיה מוכן, תרוץ גם על הקו השמאלי באזור התעשייה. ומאז הבינו למה יש לנו סוף-סוף עוד שחקן ששיחק במונדיאל.
את יחמיר היקה כבר היו מעלים על טיסה חזרה לאלבניה בימים של הקופסא, אבל אצל סלובו, כבר אמרנו, סבלנות היא לא מילה גסה, והקשר, ששיתף פעולה בנבחרתו עם ברישה מאטאלנטה והיסאיי מנאפולי, המשיך להתאמן חזק והראה שהוא יכול להיות בעל הבית על המגרש. את התמורה קיבלנו במחזורים האחרונים, ובמזומן, עם שלושה שערים.
בימים הראשונים של אוגוסט, גבי קניקובסקי היה נראה כמו עוד כישרון עם הרבה סימני שאלה. בעזרת הכוונה, מתן ביטחון והתמדה, הקשר הצעיר הסיר מדי שבוע כל סימן שאלה והפך תוך זמן קצר לפנים של הקבוצה. נתניה מנוהלת עם אג'נדה ברורה, עם בעלים שמשווע לתואר כדי לומר לשחקנים ולנו - דור שלם של אוהדים - בואו נשים לרגע בצד את רסיסי הסיפורים מהעבר. יש פה תואר שיכול להפוך את העונה לגדולה ביותר מאז האליפות האחרונה.
אבל צריך לזכור שמהצד השני יש יריבה מצוינת וראויה, עם מאמן שיכול להתחרות בשקט על תואר מאמן העונה. וכאן נכנס העניין של הקהל. 15 אלף אוהדים בצהוב-שחור ילוו את הקבוצה, אבל לי רק שאלה: איפה אתם בכל ימות השנה? אז נכון, השעה לא תמיד נוחה, אין תמיד עניין, ופעם היה סנדביץ' טוניסאי במגרש, אבל אל תשכחו גם אנחנו חלק מהתהליך.
בעיתון "חדשות הספורט" המיתולוגי כתב דוד יוסף לפני 41 שנה: "אתמול, יום רביעי, ה-24 במאי 1978, נולד באצטדיון העירוני ברמת גן דאבליסט חדש, אשר שמו בישראל: מכבי נתניה. לעיני כ-45 אלף צופים נרגשים ושכונה המומה, הניף ישראל חג'ג', לוטש יהלומים בן 26, את הגביע שנמסר לו מידי נשיא המדינה פרופ' אפרים קציר".
ברביעי יש אפשרות לכותרת משנה חדשה ואולי לפרק חדש בהיסטוריה של מכבי נתניה, בתקווה שלא נחכה עוד 41 שנה לגביע הבא!
הכותב הוא אוהד מכבי נתניה 41 שנה, ועורך תכניות בערוץ הספורט
