בקיץ 2008, לאחר שחתם בריבר פלייט, היה נדמה שאייל שטרכמן בדרך להגשים את החלום הכי גדול שלו - לשחק ברמות הגבוהות של הכדורגל העולמי. אך, כידוע, זה לא קרה והוא נדחק הצידה. שנה לאחר מכן חתם במכבי חיפה, ובזכות מוצאו היהודי לא נחשב לזר. הוא היה בסגל של הירוקים למשחקים מול באיירן מינכן ויובנטוס, אבל את ההופעה היחידה שלו רשם בגביע הטוטו מול הפועל חיפה.
כמעט 12 שנים עברו מאותו משחק, ושטרכמן שכבר הספיק לחזור לארגנטינה, לשחק באקוואדור, פרו, מקסיקו, ספרד, שוב ארגנטינה, מצא את עצמו מתקרב לגיל 32 ומשחק בליגה השלישית בישראל. פציעות, חוסר מזל והחלטות לא טובות הובילו אותו לבקעת הירדן, שתפגוש מחר (שישי) את מכבי נתניה בסיבוב ח' של גביע המדינה.
בקעת הירדן משחקת במושב תומר, שם שניתן לו בגלל עצי התמר הרבים הנפוצים שם בבקעת הירדן, מרחק שנות אור, מבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, שם התגורר שטרכמן לא מעט שנים ואליה עבר בגיל 14 מקורדובה. שטרכמן גר היום בת"א, משחק כדורגל להנאתו ומרוויח הכי הרבה בקבוצה - חמש ספרות, בשקלים. "אני לא יכול לחסוך עכשיו כסף. לא באתי לישראל בגלל כסף. ארגנטינה זה מקום נחמד, אבל לא מקום קל. אני יהודי וישראל זה הבית שלי זה המקום שאני רוצה להיות פה כל חיי. ככדורגלן או לא".
מה מיוחד בישראל?
"כמו כל מדינה גם בישראל יש את הבעיות שלה ולא הכל ורוד, אבל לגדל ילדים, לחיות בה, להיות בה, זה הדבר שהכי חשוב לי. כבר שנה לא ראיתי את ההורים שלי, אבל כבר שנים שאני מחוץ לבית אז מתרגלים לזה. בגיל 14 עזבתי את הבית מקורדובה לבואנוס איירס".
איך אתה מסביר את מה שעבר עליך בקריירה?
"זה לא משהו שקרה בכמה ימים. היו לי רגעים טובים בארגנטינה ובמקסיקו בכדורגל, אבל היו לי גם החלטות לא טובות. ראיתי עולם, ראיתי תרבויות, אבל כשאתה מתרכז רק בכדורגל אתה לא יכול לעבור כל כך הרבה קבוצות כי קשה לך להיכנס לעניינים".
מה קרה עם מכבי חיפה?
"כשבאתי לכאן אלישע לוי היה המאמן של מכבי חיפה והקבוצה היתה בליגת האלופות. חשבתי שאני בא לשחק, אבל מצאתי את עצמי משחק רק בגביע הטוטו עם שחקנים צעירים. זה לא מה שציפיתי. הייתי צעיר והייתי נמהר. אם היה לי יותר ניסיון אז הייתי נשאר זמן רב יותר. הייתי בן 19 ורציתי לשחק ולא היה חשוב לי איפה, אז חזרתי לארגנטינה. בדיעבד זו היתה הטעות שלי, אבל אם היית שם את עצמך במקומי היית רוצה לשחק ולא לשבת על הספסל ולא משנה איפה".
זה קצת מוזר לראות אותך בליגה א'?
"זה הכדורגל. זו המציאות שלי. אני לא יכול לריב איתה. אחרי נס ציונה, הייתי יכול לחזור לארגנטינה ולשחק שם, אבל רציתי להישאר פה ולבנות משהו כאן, גם אם זה לשחק בליגה שלישית".
אתה נהנה?
"זה לא קל. אני יודע איפה הייתי ואיפה הייתי אמור להגיע ולראות את עצמי בליגה שלישית זה לא דבר פשוט, אבל אני מנסה ליהנות גם מזה. מי יודע, אולי שנה הבאה אהיה בליגה טובה יותר. בקעת הירדן מקום נחמד וללכת לשם כל יום זה באמת כיף. אני יודע שרוצים לעלות ליגה, למרות שגם אשקלון, יפו ומרמורק בליגה, אז לא יהיה קל. עד עכשיו אנחנו במקום השלישי ונילחם עד הסוף כדי לעלות".
אתם פוגשים את מכבי נתניה בגביע
"לא אכפת לי אם אני משחק נגד ברצלונה, נתניה או מרמורק אני רוצה לנצח ולהראות את עצמי. אני יודע שאני יכול לשחק בליגת העל בישראל וזו הזדמנות בשבילי להוכיח את עצמי עבור הקבוצה ועבורי".
הסיכויים לא גבוהים
"הסיכויים לא לטובתנו. הם עושים עבודה יפה בליגת העל יש להם שחקנים צעירים וטובים. הם יודעים ללחוץ על כל המגרש ושחקני ההתקפה שלהם טובים. אני עדיין חושב שאם נהיה מרוכזים ולא ניתן להם שטחים, נוכל להפתיע. הלחץ עליהם לנצח לא עלינו".
למה לא נשארת בנס ציונה?
"כשנס ציונה היו בליגה לאומית, הם לא שילמו מספיק. זה קצת מוזר שבליגה שלישית משלמים יותר מקבוצה בליגה שנייה. זה מאוד מוזר. אני מכיר הרבה שחקנים שעברו לשחק בליגה נמוכה יותר בגלל שהתקציב של קבוצה בליגה לאומית נמוך יותר".
אז מה הטעות הגדולה שלך?
"עברתי יותר מדי קבוצות. אם הייתי נשאר בקבוצה אחת שנתיים-שלוש ונלחם על מקומי, הייתי משחק בסוף ומוכיח שהמקום שלי פה. בכיתי מספיק על החלטות לא טובות שעשיתי. מקווה שהגיע הזמן שלי עכשיו לשמוח. לארגנטינה אני לא אחזור לשחק והחלום שלי להמשיך פה בליגה טובה יותר".
ואחרי הכדורגל?
"אולי אחי הקטן יעשה עלייה לישראל ואעשה איתו עסק, אולי קשור לכדורגל. לא פוסל לעבוד במועדונים או להיות סוכן. אני לא רואה את עצמי מחוץ לכדורגל בכלל".
