מראדונה עם הכדור (צילום: Mike King, GettyImages IL)
מראדונה עם הכדור. מוביל ספורטיבי|צילום: Mike King, GettyImages IL

לפני שהתחלתי לכתוב חשבתי לעצמי מה אני חושב ומה אני יודע על מראדונה. זכרוני העלה שלושה מרכיבים מאוד משמעותיים וחשבתי שהם יוכלו לסייע לנו להבין האם מראדונה יכול להיות גם מאמן טוב או שמה כדאי שישמור על התואר שפלה השחקן האגדי העניק לו כאחד מ-125 השחקנים החיים הטובים בעולם.

המרכיב הראשון הוא המובילות הספורטיבית: הוריו של מראדונה זיהו את כישרונו כבר בגיל מוקדם והא עצמו הבין כי הכדורגל היא דרך טובה לצאת מהעוני – מראדונה השקיע מאמצים רבים כדי להצליח וכך עשה הוא סחף אחריו גם חברים נוספים מקבוצתו להצלחה בכדורגל. חשוב להדגיש כי אחד האלמנטים המרכזיים במובילות ומנהיגות ספורטיבית היא היכולת הביצועית, המנהיג יהיה זה החזק הכישרוני המהיר כלומר זה שמפגין את הביצועים הטובים ביותר. בכך נוכל לומר ללא כל ספק כי כספורטאי מארדונה הפגין מנהיגות שסחפה לא רק שחקנים אלה את האומה הארגנטינית ואף את העולם כולו. אולם האם זוהי המנהיגות הנדרשת ממאמן או שמה זקוק מאמן למרכיבים שונים של מנהיגות?

המרכיב המשמעותי השני, לו שני פנים, הוא מרכיב ההתבגרות המוקדמת: שערו בנפשכם ילד שכבר מגיל 9 הבין כי טמון בו כשרון רב, וכי הוריו מצפים ממנו הרבה, כי הוא זה שעשוי להושיע אותם ואת עצמו ולהוביל אותם למציאות חיים אחרת. כילד וכנער מתבגר מראדונה לקח את האחריות ואת האתגר והוביל את עצמו ואת משפחתו וחבריו אחריו לחוף מבטחים כך שכבר בגיל 19 הוא נקנה על ידי קבוצת בוקה גוניורס במיליון וחצי דולר. המשמעות הפסיכולוגית והמנהיגותית של לקיחת אתגר ולקיחת אחריות והובלה, מעידה על יכולות אישיותיות של הובלה. כנראה שמארדונה שימש "כילד הורי" (Parental Child) בכך שהוא ויתר על ילדותו ועל נעוריו ופנה לקריירה פרסום ועבודה קשה.


את המחיר אנו רואים שמראדונה משלם אחרי המעבר לאירופה, שם השנתיים הראשונות שלו בברצלונה לא מצליחות במיוחד. ראשית מראדונה התנסה בפעם הראשונה בכישלון. תופעה שקוראת בדרך כלל לספורטאים מאוד מוכשרים היא שהם צוברים הצלחות בגלל כישרונם הרב, וברגע שבפעם הראשונה הם נכשלים הם חווים משבר. ידוע כי ספורטאים שבתחילת דרכם חווים הצלחות וכישלונות, לומדים ומפתחים יכולת עמידות גבוהה יותר מהכישרונות. מחקר שעשו על ספורטאים אולימפיים גילה כי המתמידים הם אלה שהגיעו למדליות יותר מאלה הכישרוניים. המתמידים הם אלה שחוו הצלחות וגם כישלונות – פיתחו עמידות והמשיכו הלאה. רבים מהכישרונות טיפסו עד הכישלון או התקיעות הראשונה בה הם חוו משבר של ממש ושם נעצרו. החיבור בין לקיחת האחריות המוקדמת על קריירה ועל ההורים, התעשרות מהירה ביחד עם חווית הצלחה לא מסחררת (הוא לא נכשל בברצלונה אך לא היה כוכב) – יצרו אצל מראדונה משבר. הוא התמודד עם המשבר בצורה לא טובה והתמכר לסמים. כאן ניתן לראות את השבר ביכולת לעמוד בלחצים, לקחת אחריות ולהתמיד בכיוון שמארדונה סימן לעצמו. ברור כי המרכיבים של עמידה בלחצים, התמדה ויציבות הם מרכיבים מרכזיים במנהיגות.
הנשיא בוש ושרי האוצר של ה-G7 (צילום: אלכס וונג, Getty images)
ג'ורג' בוש בכנס ה-G7. לא מהחביבים על דייגו|צילום: אלכס וונג, Getty images

המרכיב השלישי אותו נבחן אצל מראדונה בבואנו להתבונן על יכולתו להוביל הוא הניסיון: כאן אני מביא מהידע שלי במנהיגות בעולם העסקי, צבאי אך גם הספורטיבי. חשוב להבין כי הובלת אנשים היא פרי של יכולות אישיות, תרגול מיומנויות ולמידתם – אך החשוב מכל הוא ההתנסות. ניסיונו של מארדונה באימון, לא מוצלח. זה לא אומר שהוא לא צריך לנסות שוב, זה לא אומר שאם ינסה שוב הוא לא יצליח , זה רק אומר שהוא לא תרגל מספיק את יכולות המנהיגות שלו.

לסיכום חשוב להדגיש ואולי כאן בכדורגל בארץ ילמדו מזה גם כי לשחק טוב הוא דבר אחד ולהוביל קבוצה לניצחון הוא דבר אחר. הדבר השני החשוב לזכור הוא כי מארדונה הוא דמות שלא יהיה קל לשחקנים להזדהות איתה כיוון שהתנהגויותיו ואמירותיו (על פיפ"א, בוש, ועוד) שנויות במחלוקת ומכאן היכולת שלו לסחוף את שחקניו מעוררת שאלה גדולה.