0:1 קטן
תישענו לאחור, תעצמו את העיניים, תנשמו עמוק, תשננו את המנטרה האהובה עליכם, ותנסו להיזכר מתי בפעם האחרונה נהניתם ממשחק כדורגל של נבחרת ישראל. משחק כלשהו: ידידות, אימון, רשמי, במוקדמות היורו, המונדיאל, נגד נבחרת חזקה, חלשה. נו? יש משהו? ואני מתכוון לא להבלחה של מהלך יפה פה ושם, אלא למשחק שלם (או כמו שהכדורגלן הישראלי קורא לזה: "70 דקות").
חבל על המאמצים. אם לשפוט מהמשחקים האחרונים, צריך להוציא שריקת התפעלות בכל פעם שהנבחרת מחברת שלוש מסירות רצוף. למרבה הצער, זה גם מה שמחכה לנו מחר נגד לוקסמבורג האימתנית, בטח ובטח לאור (עוד) מסר מתגונן ופחדני של המאמן הלאומי. קבוצה של קשטן שבאה להוציא "1:0 קטן" נגד אחת הנבחרות החלשות באירופה, לא הולכת לשחק יפה.
מסכן קשטן, הכל הולך לו עקום בתקופה האחרונה: גם פארסת הזימונים עם ברק בכר ושות', גם שוערי הסרק הפאתטים דודו "המובטל" אוואט וניר "המשמיט" דוידוביץ', שאף אחד מהם לא צריך לפתוח, אבל המחשבה על שטראובר בשער משתקת כל אחד. ונוסף על כל זה גם פיפ"א לא עוזרת במיוחד עם הדירוג הקולע שלה, שוודאי מבוסס על נתונים אובייקטיבים והגיוניים ונסמך על תצוגות ותוצאות – הרי מדובר בארגון שמכבד את עצמו - ולפיו ישראל מדורגת במקום ה-16 ההולם, לפני נמושות כמו אורוגוואי, ניגריה, רומניה, שבדיה, מקסיקו ומצרים.
הדבר היחיד שיכול לנחם את קשטן הוא הניצחון ההוא של לוקסמבורג על שוייץ, שלכאורה יכול להצדיק את החשש והבונקריזם המוכר. מצד שני, למה לאיפריית כדורגל כמו ישראל צריך להיות אכפת מתוצאת משחק של קבוצות שמדורגות 40 ומשהו ו-140 ומשהו בעולם?
מלחמה
מכונית של ערבי מותקפת ע"י המון יהודי לא מרוצה וצמא דם ונקמה, מהומות פורצות במקום, המשטרה מתערבת ופוצחת במרדפים ובמעצרים. לא, אלה לא המהומות בעכו, יכול להיות שכבר שכחתם מה עשו אוהדי בית"ר לרכב של עבאס סואן אחרי ההפסד לקרית שמונה לפני פחות משבוע?
ניקולה
לא העזיבה של שאראס, לא העזיבה של פרקר, בטח לא העזיבה של באסטון, הצליחה לעורר כאלה אמוציות בקרב עולם הכדורסל, משחקנים, דרך מאמנים ועד כלי התקשורת. מדובר בעוף נדיר, באתרוג, במונומנט. ווייצ'יץ' הוא הסנטר האירופאי השלישי הכי טוב בהסטוריה, אחרי סאבוניס ודיוואץ.
העובדה שהוא לא הגיע ל-NBA היא מחדל חמור שנובע גם מהנטייה שלו לפציעות אבל גם בגלל היותו של ניקולה איש משפחה למופת, לא כזה שיטרטר את עצמו מחוף לחוף כשהוא משאיר או לוקח איתו (לא ברור מה יותר גרוע) אישה וילדה קטנה.
הסיום האולטימטיבי היה אם ניקו היה נשאר במכבי כסנטר מחליף ומאמן גבוהים (מה שהיה יכול לעשות גם ראדיסב צ'ורצ'יץ' בזמנו) שיחנוך את באטיסטה ואת הסנטרים הצעירים האחרים שהיו מגיעים כפרוספקטים עתידיים. לפחות, ואת זה צריך להגיד לשם שינוי לזכות מכבי, הפרידה מווייצ'יץ' הצליחה להיות מכובדת ומרגשת, וללא הטעם המר שנשאר אצל יותר מדי סמלים בעבר. שלום, ניקולה, שלום ותודה. הו ניקולה, ניקולה, ניקולה א-לה א-לה. ניקו ווייצ'יץ'!