"אני אפרוש מתי שאני אחליט ולא מתי שעיתונאי יכתוב או יגיד לי לשים את המפתחות וללכת הביתה. את שלי עשיתי בקריירה ואני בא לנבחרת באהבה ועם ים של תשוקה כדי לשרת המדינה בה גדלתי ועל ערכיה חונכתי. אם הייתי מתייחס לכל מה שרושמים הייתי פורש מכדורגל מזמן. האנשים האלה, שדורשים שאפרוש לא שווים התייחסות".
דודו אוואט רותח. המונולוג הזה, לא יצא רק מהבטן אלא גם עם הרבה מחשבה מאחוריו. לקפטן נבחרת ישראל נמאס שהוא ורק הוא הפך לדמות שתולים בה את כישלון נבחרת ישראל בקמפיין ואת ספיגת השער בשבת מול אזרבייג'אן. בראיון בלעדי לאתר ערוץ הספורט אוואט לא לוקח שבויים ופורק את כל המטען שיושב עליו.
למה קשה לך לקבל ביקורת, זה לגיטימי.
"ממש לא קשה לי, שלא יובן לא נכון. אני מקבל ביקורת וגם מבין אותה, אבל זה מרגיז כשהיא נובעת מאינטרסים זה משהו שאני לא יכול לקבל אותו ואני לא מוכן לקבל אותו. יש הבדל בין ביקורת שאומרת כי 'דודו אשם והרס את המשחק לישראל' לבין 'דודו יכול היה להציל שער'".
שחקנים האשימו אותך בשער שלשום?
" זו המצאה של סתם אנשים. לא את הכל אתם רואים. יש אווירה נהדרת בנבחרת וחדר הלבשה חזק, מגובש וזו לא סתם אמירה זו האמת. לא שמעתי אפילו שחקן אחד מעביר ביקורת על השני ואני יודע מה קורה בחדר ההלבשה שלנו. יש מאוכזב כזה או אחר, אבל זה טבעי וקיים אצל כל אדם. כל אלו מבחוץ לא יצליחו לשבור את המרקם".
אז מדוע לא התראיינת מיד אחרי המשחק? היית אומר את הדברים האלה לציבור.
"באתי לזכיין השידור וכבר לא היה להם זמן. תמיד עמדתי מול המיקרופונים ואף פעם לא התחמקתי מראיונות. אני האחרון שבורח מזה".
"שחקנים ומאמנים שנכשלו מבקרים. בושה"
את השער שלשום לא יכולת לקחת? היה נראה שזה שלך.
"אפשר להתווכח אם יכולתי לקחת את הכדור הזה או לא, וזה בסדר אני מבין את הדעות לכאן ולכאן ויודע לקבל ביקורת אבל בין זה לבין אוואט אשם בתוצאה המרחק הוא רב, מרחק עצום. אם היום בטיל לחיבור מאשימים את השוער אז אני בחברה טובה וזה מחזק אותי".
יש כאלה שיגידו שדודו בימים הטובים שלו עוצר את זה.
"זה כבר לא חשוב. היום גם אם אספוג פצצה בפנדל יגידו שאני אשם שלא לקחתי את הכדור. ככה זה אצלנו. מחכים שספורטאי כזה או אחר ייכשל כדי שיקטלו אותו. זה מעציב אותי שבמדינה שלי ככה מתייחסים לספורטאי, ככה מתייחסים אלי. יושבים שחקנים ומאמנים שפעם היו פה בדיוק במקום שלנו, וגם הם נכשלו, הרי מאז 1970 לא ראיתי שעלינו כל 4 שנים למונדיאל או יורו. הם לא הגיעו לשום דבר ומטנפים כאילו אין מחר. בושה.
מבלבלים את המוח בלי הפסקה כי יש להם מיקרופון, זה מביך. יש אנשים שמדברים או כותבים ואין להם מושג. אנשי מקצוע ואוהדים נותנים לי ביטחון ואני יודע מה אני שווה. הלוואי ועוד מאה שנה שוער ישראלי יעשה קריירה כמו שלי".
"אין לי לובי בתקשורת"
אחרי עשר שנים באחת הליגות הטובות בעולם, אוואט לא מבין איך אפשר לשחוט ולא לומר מלה אחת עם מטען חיובי. במיורקה הוא נחשב לבעל בית מקומי, ועוד אחרי שדחה הצעות מהליגה הראשונה וירד ביחד עם הקבוצה לליגה השניה. אוואט זוכר איך בניגוד ללגיונרים אחרים הוא יצא למסע הקיץ בדרום אמריקה עם לואיס פרננדז במקום לצאת חופשה עם המשפחה. חסר לו לפעמים הפירגון, ההכרה התקשורתית בהישגיו, כשהוא בן 36 גם אם הוא לא מודה בזה.
בחדר ההלבשה מרגישים את הלחץ בגלל הביקורת?
"אני אומר לכולם שיבקרו אותי, רק שיעזבו את הצעירים והנבחרת. שייתנו להם ביטחון ויקטלו אותי. אני רגיל לזה, לא מזיז לי בכלל. אני לא חי בארץ, אלי עיתונאים לא מתקשרים או שולחים אס אם אסיים כל היום ואין לי לובי בתקשורת. אני רואה איך העיתונאים מתקרבים אלינו במטוס ומנסים להוציא רכילות זולה במקום להתעסק בעיקר. כשרע כולם נגד".
גם בכדורסל מבקרים את הנבחרת. זה הגיוני כשנכשלים.
" זה מחליא. אפשר לבקר אבל יצא לי לראות כמה פרשנים ממש מעליבים את הספורטאים. אנחנו לא בורחים מתוצאות, ידוע שצריך להשתפר, אבל כולנו בסירה אחת. אין בעיה תבקרו, זה תפקידכם, אבל לא בזלזול. אותי זה מאכזב דווקא אצלנו, כישראלים, שאחד צריך לעזור לשני אנחנו ראשונים ששמחים לאיד. כנבחרת כדורגל כאב לנו לראות את ההפסדים בכדורסל".
"לגוטמן יש כלים לבנות נבחרת לטורניר גדול"
כמה באמת אלי גוטמן אשם במצב?
"הוא הכין אותנו לכל המשחקים בצורה הכי טובה שיש. לא פספס כלום ואנחנו אלו שלא עשינו את העבודה. מה אתה רוצה שהוא יעלה לשחק?. אם אני יו"ר ההתאחדות הבא אני מחתים אותו לעשר שנים".
לא הגזמת? בשורה התחתונה גוטמן נכשל.
"כל פעם מחתימים מאמן לשנתיים או ארבע שנים ובזמן הזה קשה לבנות דרך וקו. לאלי יש את הכלים לבנות כאן נבחרת מצוינת ובעזרת סבלנות להוביל את הנבחרת עוד כמה שנים לאירוע גדול. לוקח זמן לבנות שיטה, זה לא ביום אחד ולא בארבעה ימים של התכנסות. המנטאליות שלנו שונה מאירופה ואין לנו מסורת. חייבים סבלנות".
אתה מדבר על התקשורת אבל הקהל לא מאמין בנבחרת, 21 אלף איש הגיעו ונשארו כדי לשרוק לכם בוז.
"הקהל לא אשם. הוא משלם כרטיס ורוצה לראות את הנבחרת טובה. 21 אלף איש הגיעו בהתחלה כדי לתמוך בשעה לא סבירה, במוצאי שבת זה הרבה ומגיע להם כל הכבוד. זה שיש אנשים בתקשורת שמנסים להרעיל את הקהל זה האבסורד. אלה אנשים רעים שרוצים להרוס את הכדורגל. איכזבנו את הקהל אבל תאמין לי שהתאכזבנו לא פחות מהם מהתוצאה".
"גם עם אחוז סיכוי, נילחם כאילו אין מחר"
לא לנצח את אזרבייג'אן פעמיים זה כישלון, הביקורות הרי הן בעקבות חוסר הצלחה.
"נכון. אנחנו יותר טובים מהם וגם הגענו למצבים שיכולנו לכבוש ולא השכלנו לעשות את זה. תאמין לי שנגד רוסיה הלכתי יותר מבואס הביתה כי נגד הרוסים לא שיחקנו ושלשום כן שיחקנו טוב בחלקים מסוימים והכדור לא נכנס. אי אפשר להגיד שלא רצנו או לא רצינו אבל נכשלנו כשלא ניצחנו".
כקפטן איך מרימים את השחקנים?
"שחקנים מאוכזבים.עצובים, אבל צריכים לעשות סוויץ' ולהתרכז במשחק מחר. ציפינו לנצח ולבוא עם סיכוי גדול יותר למשחק ברוסיה אבל זה מה יש. המשימה שלנו מחר היא לנצח וזה ממש לא הולך להיות קל".
ועכשיו רוסיה שכבר נתנה לנו בראש, אתה לא מפחד מהשפלה?
"אני לא מפחד מכלום. אני מתעסק בספורט וגם החברים שלי לנבחרת. נבוא מחר למגרש ונעשה הכל כדי לעשות תוצאה טובה. על הנייר הם טובים מאיתנו אבל אנחנו לא נישבר וניתן את הכל".
יש על מה להילחם עוד?
"אנחנו צריכים לנצח שלושה משחקים כדי שנגיע לאן שאנחנו שואפים. גם אם יש לזה אחוז אחד אנחנו נילחם כדי לעמוד בו כל עוד יש אפשרות שנעלה לא נרים ידיים".
