הצד הצרפתי: הסיפורים על ה-3:2 לישראל בפארק דה פראנס

13 באוקטובר, 1993. אצטדיון פארק דה פראנס בפריז. כשהשעון נכנס לדקה ה-93, ותוספת הזמן עמדה להסתיים, ראובן עטר רקד על הדשא. רוני רוזנטל רץ ורץ ורץ על אגף שמאל, ושנייה לפני קו הרוחב הגביה פנימה - הכדור קפץ, והגיע עד עטר שפגש את הכדור עם השפיץ לחיבורים. זה היה שער מונומנטלי, שער שהגדיר דור - שפתח דלת לנבחרת ישראל במסעותיה באירופה. שבפשטות, הראה שאפשר לעשות הכל - אפילו לנצח את נבחרת צרפת בחוץ.

עבור נבחרת ישראל, זה היה אקורד סיום מתוק לקמפיין לא תחרותי. זו היתה הפעם הראשונה שישראל התחרה במוקדמות המונדיאל דרך אופ"א - לקראת הטורניר שיתקיים פחות משנה אחר כך, בארה"ב 1994. הניצחון היה אמנם גדול, הגיע ממהפך מדהים וייזכר לעד בתור הרגע שבו מאיר איינשטיין ז"ל ואבי רצון יבדל"א נחקקו בתולדות האומה - אבל על הנייר, הוא היה רק פרס ניחומים. עבור צרפת, לעומת זאת, זו היתה אכזבה של ממש.

כי באוקטובר 1993 - הכל היה בידיים שלה. נותרו לה רק שני משחקי בית, והיא ידעה שניצחון באחד מהם - יבטיח לה סופית את הכרטיס לאמריקה. ב-13.10 היא פגשה את ישראל, וחודש לאחר מכן (17.11) ציפה לה מפגש נגד המתחרה העיקרית שלה, בולגריה. צרפת הרגישה שזה אצלה ביד - עם נבחרת מוכשרת ביותר, שכללה בין היתר את מרסל דסאיי, עמנואל פטי, דידייה דשאן (היום מאמן הנבחרת), ז`אן פייר-פאפין, דויד ז`ינולה ואחד, אריק קנטונה. על הקווים עמד המאמן ז`ראר הוייה.

אחרי האכזבה ביורו 1992, כשצרפת הודחה כבר בשלב הבתים, ואחרי שהחמיצו את המונדיאל ב-1990 - 94` היה הזמן שלהם סוף סוף להחזיר את צרפת לגדולה; אבל, כזכור, זה לא קרה. למרות שכבר הובילה 1:2 מול ישראל, היא הפסידה 3:2. חודש אחר כך, היא שוב הובילה 0:1 משער של קנטונה נגד הבולגרים - אבל ספגה פעמיים מאמיל קוסטדינוב, וסיימה את הבית רק במקום השלישי. חלום המונדיאל נגוז.

"אתה בטח שכחת", הוא המשיך, "אבל אני גם אחראי לתבוסה 5:2 מול ברזיל ב-1958. כן, הייתי אמנם רק בן שש, אבל ממש התפללתי שהנבחרת הצרפתית תפסיד. אני גם אמרתי להראלד שומאכר להיכנס בפטריק בטיסטון בחצי הגמר ב-1982, ואמרתי לשחקנים להחמיץ את הפנדלים. אני פשוט אוהב את הגרמנים ורציתי שהם ינצחו. ברור".

"כמובן, זה הייתי אני שדחף את קוסטדינוב במשחק נגד בולגריה. אמרתי לו: תכבוש, תכבוש והוא עשה את זה. אני כל כך אוהב את החופש, שלא רציתי לראות את נבחרת צרפת במונדיאל במהלך הקיץ. אל תדאג, ז`ז`ה", הוא סיכם, "יש לי כתפיים רחבות ואני אסחוב את הכישלונות שלי, וגם את שלך, אם זה יגרום לך להרגיש טוב, וישמור על התדמית שלך, שמתאימה לך כל כך".

וכך, לא מעט שחקנים ייזכרו כ"דור המדבר". לאמה, ז`ינולה, קנטונה - וגם הוייה, הם גיבורי כדורגל בעולם (חלקם מאוד הצליח באנגליה), אבל הם זכורים בצרפת בתור אלה שהחמיצו הזדמנות גדולה. אלה שהכל היה בידיים שלהם, ובעטו בדלי בדקה ה-90. והכל, בסוף, בגלל קטנצ`יק אחד עם תלתלים שהרס להם את החגיגה.