יו"ר ההתאחדות לכדורגל, משה (שינו) זוארץ, מוצא את עצמו כמעט כל היום מחפש איך לסייע לתושבי הדרום, איך לחבק עוד ועוד חיילים ואת משפחות החטופים, איך להחזיר קצת אסקפיזם ואת הכדורגל, גם אם ללא קהל ובעיקר שואל גם את עצמו, את השאלות של כל אחד מאיתנו, איך חוזרים לשגרה אחרי ה-7 באוקטובר. עכשיו, הוא מדבר בראיון בלעדי לערוץ הספורט.
בחודש הבא תימלא שנה להיבחרו לתפקיד החשוב בכדורגל הישראלי אבל במקום להתעסק בשינוי פני הכדורגל והמשך העשייה עבור הנבחרות הצעירות שהובילו אותנו עוד לפני כמה חודשים לקיץ חלומי, הוא עסוק מעל הראש בלשכנע את ראשי אופ"א ופיפ"א לגנות את החמאס, לשמור על הקבוצות שמשחקות באירופה ולדאוג לנבחרות ישראל .
כמי שמנהל מאות עובדים, הוא יודע לסדר עניינים, אבל הפעם, עושה רושם, שלפחות בנושא הגינוי הוא לא מצליח. כמו בעולם, גם ראשי הכדורגל, לא תמיד איתנו. מצד שני, אם לא הקשרים שלו, כנראה שהעונה האירופית של מכבי חיפה ומכבי ת"א כבר היתה מסתיימת והסיכוי של נבחרת ישראל להעפיל ליורו אחרי למעלה מ-50 שנה, לא היה קיים.
זוארץ המריא עם הנבחרת לקוסובו וימשיך איתם לאורך כל המסע לבודפשט למשחקים מול שוויץ' ורומניה ולאחר מכן למשחק שהלוואי ויקבע מול אנדורה בחוץ. עשרות אנשי אבטחה מלווים את הנבחרת, יחידות מיוחדות בחלק מהזמן המשלחת מחולקת גם לשני מחנות מטעמי ביטחון ובתקווה לחזור בשלום לארץ ועם הכרטיס הכרטיס ליורו.
יש ראש לכדורגל בימים האלה?
"בצד כל העצב, הכאב העצום והדאגה הראש חייב להיות בכדורגל. זה שילוב שאי אפשר בלעדיו. איך משמרים את הכדורגל, איך עוזרים לקבוצות, איך באמצעות הכדורגל תורמים לשיקום של המדינה שלנו. אני מוצא את עצמי במוצב על גבול הצפון בביקור של חיילים גיבורים ותוך כדי מנסה להסדיר קליטה בנייד לטובת שיחה עם אופ"א או עם הממשל ההונגרי כדי להבטיח שיהיה לנו בית לקיים בו את המשחקים".
"אתה יודע מה? לפעמים דווקא הכדורגל הוא זה שמציל אותנו ברגעים הבלתי נתפסים האלה. הזמן הזה שבו אתה לרגע אחד, ואני כמעט מרגיש מתנצל על כך, שוכח את המחיר האדיר ששילמנו, את הפצע הפתוח של החטופים, כי אני חייב להיות מרוכז ולוודא שאף אחד לא יצליח לנצל את המצב ולפגוע בנו".
בשבועות האלה אתה ואנשי ההתאחדות מבקרים פצועים, מגיעים להלוויות, מחבקים את ילדי עוטף ישראל ובתוך כל זה יש משימות ספורטיביות. איך עושים את השינוי?
"אי אפשר לעשות את השינוי. ניסיתי, זה לא מתאפשר. מה שקרה לנו נוכח בי בכל שנייה. אני מחבר את העשייה, שואב כוחות מביקור פצועים ונאבק למען הכדורגל. חוטף מכה בשדה הכדורגל ומוצא נחמה בביקור חיילים. ההתאחדות לכדורגל התגייסה בכל אספק אפשרי. חברי וחברות הנהלה, עובדים ועובדות, כל אחד עשה כמיטב יכולתו כדי לסייע במה שניתן, ביקורים, ניחומים, תרומת ציוד, קטיף, הכל".
בחודש הבא תסיים שנה בתפקיד. כמה ארוכה הרגישה השנה הזאת?
"עד ה-7 באוקטובר היו לי בעיקר שמחות. מקום שלישי במונדיאליטו, חצי גמר וכרטיסי לאולימפיאדה עם הנבחרת הצעירה ולהערכתי העפלה ליורו 2024. המון עשייה מקדמת ברמת ההתאחדות וכמובן גם אירוע לא מוצלח של גמר גביע המדינה. אם זה היה סיכום השנה הראשונה שלי, לא הייתי מעז להתלונן. רק מתקן את הדרוש תיקון. ואז השמיים נפלו. בזה אני לא שונה מאף אזרח כאן. התחושה של כולנו היא כאילו הזמן עצר מלכת. אבל הוא לא ואני צריך למצוא אנרגיות להניע את המערכת, לדחוף את כולם כדי שהשנה הבאה תעזור לכולנו לחייך".
המל"ל הוציא הודעה לא לצאת לחו"ל, זה לא מטריד או מפחיד אותך?
"אני שותף לכל ההחלטות הביטחוניות שקשורות לנבחרות ישראל. אני לא אסכן אף שחקן או שחקנית, אף בעל תפקיד אם לא ייאמר לי בוודאות על ידי הגורמים הרלוונטיים שהפעילות ניתנת לקיום. ייאמר לזכותם, הם מבינים את חשיבות הייצוג בימים אלה ועושים הכל כדי לאפשר לנבחרות את התנאים הטובים ביותר להתמקד בכדורגל ולהביא נצחונות למדינת ישראל. עם זאת, אני לא אכפה יציאה על אף אדם שירגיש לא מספיק בטוח. אני סומך על מי ששומרים עלינו כבר עשרות שנים ועושים מלאכת קודש. כמי שעומד בראש המערכת, אני גם אצא יחד עם כל הנבחרות בימים אלה".
איך גורמים לשחקנים מבחינה מנטאלית לחשוב על כדורגל כשהמצב בארץ כזה?
"זה אתגר מקצועי של כל אחת מהנבחרות. כל מאמן מרגיש את הצוות שלו ואת השחקנים, ברמה האישית והקבוצתית. יכול להיות מצב שדווקא כאשר הרגשת שהצלחת למקד אותם, חלילה יהיו חדשות פחות טובות מהארץ. אני בטוח שהכדורגל הוא מפלט מצוין עבורם בימים אלה, אבל ברור לי גם שיש רצון אדיר לנצח בשביל העם והמדינה. ואולי זאת מלחמה אבודה לנסות לגרום להם להתנתק ממה שקורה בארץ, כי זה חסר סיכוי. הכל בעיני תלוי במינון הנכון".
שמעתי שחקנים שאמרו שאם עולים צריך להפריש מה-9 מיליון יורו שההתאחדות תקבל, כסף גם לילדי העוטף. אתה בעד?
"אנחנו כבר הפרשנו המון עוד לפני שהגיעו מליוני היורו מההעפלה - מאות זוגות נעליים, ציוד ועוד. הלוואי שנעפיל, נהנה מבונוס גדול ויהיו לנו עוד משאבים כדי לעזור בשיקום כדורגל בעוטף ובכל מקום שנפגע".
יש תחושה של אחדות אחרי תקופה שחורה בין שמאלנים לימנים, חילוניים ודתיים. אפילו ערן זהבי ויוסי בניון ליבנו את העניינים. למה דווקא במצבים רעים אנחנו מתעלים?
"אני מתפעל מהאחדות, נרגש ממנה, נפעם, כי כל כך התגעגעתי אליה. זה מקור עוצמה אדיר. בהרבה מובנים זה הנשק הכי חזק שלנו. אני רק שואל את עצמי בשקט אם נהיה מספיק חכמים לשמר אותה גם בהמשך. בחלקת האלוהים שלי, בכדורגל, תמיד אעשה הכל כדי שהאחדות הזאת תהיה נצחית. כל מי שיעז לאיים עליה או יקל ראש בחשיבותה יימצא אותי מאוד נחוש לוודא שהוא לא חלק מהענף".
יצא לך לדבר עם זהבי אחרי ההחלטת שלו להגיע ללא תנאים מוקדמים?
"דיברתי עם זהבי לאורך כל התקופה ובוודאי שלאחר החזרה. אמרתי לו שאני מברך על הצעד שעשה יחד עם יוסי ואלון ושאני שמח שהחלק הזה הצטרף לשלם".
אנשים אמרו שיוסי בניון מונע מאגו. אפילו אוהדי מכבי ת"א קיללו אותו במשחקי הנבחרת. מה אתה אומר היום לאותם אנשים?
"את מה שאמרתי כל הזמן במלים, אבל יותר מזה במעשים. הוויכוח היה מקצועי בלבד. ערן ראה את הדברים באופן מסוים, יוסי ואלון באופן אחר. הם לרגע אחד לא אפשרו לזה להפוך לעניין אישי. אם זה היה קורה, החזרה מעולם לא היתה מתאפשרת והצלחתה היתה חסרת סיכוי".
"שני הצדדים, גם אם התקשו להבין האחד את האחר, ידעו שזה לא מגיע על רקע אישי או מאגו כזה או אחר. היו מי שניסו לצייר זאת כך, לשמחתי לא הצליח להם. ניסיתי לאחד מוקדם יותר וזה לא צלח, אבל הגיבוי לצוות המקצועי היה מלא לאורך כל הדרך".
כשאתה שומע את ברק אברמוב מדבר בצורה הזו. מוציא שחקנים לחל"ת ומתבטא נגדם. זה מציק לך?
"אף אחד לא יכול לעשות דין לעצמו. ברק יכול לחשוב אחרת, זה בסדר, אבל בסופו של דבר יש כללים, תקנון וחייבת להיות שותפות ואחידות. אם כל בעלים יחליט משהו אחר זה מבוא לאנרכיה. אני סומך על ברק שימצא את הדרך להגיע לעמק השווה. המחויבות שלו לבית"ר, הנסיבות בהן הגיע הוכיחו לכל מי שהיה לו ספק עד כמה ברק רואה עצמו חלק מהעתיד הרחוק של בית"ר".
כמה הפריע שהיו שחקנים, בעיקר מהמגזר הערבי שלא גינו? או שאולי הבעיה היא אצלנו, שאנחנו מצפים מהם כל הזמן לגנות?
"את הנחמה הקטנה שלי בימים האלה אני מוצא בשותפות, באחדות, בעשייה של כלל המגזרים כאן לטובת הכלל, המדינה, הדגל. אני רואה התגייסות אדירה, אני רואה את ההתייצבות המלאה לנבחרות, איך שחקנים התעמתו עם הקבוצות שלהם מעבר לים כדי להיות חלק מהמשימות הלאומיות".
"אין לי שום עניין להיות חלק ממשטרת הגינויים שמחפשת מי אמר כך ומי אמר אחרת. לא מצאתי שחקן אחד שאינו כואב את הטבח המזוויע. ברור לי שיש כאלה שמחפשים כל מעידה כדי לחרחר ריב ולהעמיק שסעים. הכדורגל לא יאפשר להם את העונג הזה".
כל התוכניות שלך לעתיד הכדורגל עשויות להיפגע. כבר הצלחת לגייס כסף לטיפול באלימות מהממשלה לטיפול באלימות ובאבוקות ועכשיו הכל נתקע וכל הכסף ובצדק עובר לתפעול המלחמה?
"אמרתי לך קודם שהמבחן האמיתי של האחדות, של הבחירה בשותפות, יצטרך להיבחן ביום שאחרי. כמה מטופשות נראות האבוקות והמאבק עליהן כרגע. כמה רוע צריך להיות באדם כדי שיפגע באחיו שאוהד קבוצה אחרת. אם הטרגדיה שקרתה לנו לא תביא לשינוי סדרי עולם אז העצב האנושי באמת יהיה בלתי נסבל. אם רק יתאפשר לנו לחסוך כל שקל יועד לטיפול באלימות של אותו קומץ פורע וליעד אותו לשיקום המדינה, אז נדע שלמדנו משהו".
למה בסופו של דבר בחרת בהונגריה לאירוח משחקי הבית?
"השתדלות אדירה מצד הממשל המקומי, השגריר שלנו בהונגריה וההתאחדות ההונגרית. תוסיף לזה את המלצת גורמי הביטחון, האפשרות ליהנות מקהל, ההגעה הנוחה יחסית של ישראלים וקהילות יהודיות ואחרות באירופה וזאת התשובה".
כמה נקודות יספיקו לנו להערכתך כדי להעפיל?
"להתחכם ולומר אחת יותר מלרומנים? מודה שלא עסקתי בטבלה וברור לי שיש המון אפשרויות. יוסי ואלון מעולם לא ביקשו הנחות ותמיד הצהירו שהמטרה היא העפלה ליורו 2024. האתגר עכשיו גדול פי כמה, אבל אני מאמין להם. נהיה שם. כך או אחרת".
הזכרת שהיו אנשים שרצו שנפרוש. למי התכוונת?
"יותר מדי. אנחנו תקועים ליותר מדי גורמים כמו עצם בגרון. זה רק גורם לי לרצות להכאיב להם עוד יותר. ועדיין, צריך תמיד להזכיר לעצמנו שיש לנו גם המון חברים טובים שרוצים ועושים למעננו. הסיטואציה הנוכחית היתה יכולה בקלות להוביל לסנקציות נגדנו, גם אם היו מכבסים זאת במלים אחרות, אבל באופ"א ובהרבה התאחדויות אחרות, כולל של נבחרות שמתמודדות מולנו על הכרטיס ליורו, יצאו מגדרם כדי לסייע לנו. יש הרבה יותר אנשים שצריך להודות להם מכאלה שצריך לאחל להם המשך חיים פחות מוצלחים".
