הם שניים מהכובשים הגדולים ביותר של נבחרת ישראל בכל הזמנים. שניים מחלוצי הרחבה הכי בולטים שהיו כאן, ה"כובשים הטהורים" הכי משמעותיים ששיחקו בליגה המקומית. שניהם זכורים היטב ע"י אוהדיהם כ"גדול ביותר", ובשנים האחרונות - שני אנשים מהירי חימה, שיודעים להתנסח, והתכסחו לא מעט בתקשורת. אז הנה הזדמנות צנועה לנסות ולבחון מי יותר גדול: האווירון או האקדוחן, ערן זהבי או אלון מזרחי?
ראשית, חוקי המשחק: הימים ימי נבחרת, אז אני לא אשפוט את הקריירות האישיות של השחקנים - אלא רק את מה שעשו במדים הלאומיים, בשם כולנו. הפעם אתן את הטיעונים לכל צד, אנסה לספק מסקנה משלי - וכמובן, אתם מוזמנים לחלוק עליי, בסקר - או בטוקבקים. בואו נצא לדרך.
ערן זהבי (20 שערים, 54 הופעות)
אז קודם כל, נוק אאוט לשנות התשעים הנלהבות - ולעזאזל הנוסטלגיה: זהבי היה משמעותי יותר עבור הנבחרת בה שיחק. הוא לא קיבל לידיו את "תור הזהב", לא שיחק לצד שחקנים כמו אייל ברקוביץ' או חיים רביבו בשיא תהילתם. זהבי הוא זה שסחב את הנבחרת בדור המדבר, והיה צריך לעשות הרבה יותר דברים בכוחות עצמו.
לא פלא שעל שמו של זהבי רשום - כנראה - הקונצרט האישי הגדול בתולדות נבחרת ישראל, אותו שלושער בלתי נשכח נגד אוסטריה בסמי עופר שהעניק לו את הציון 10 בעיתונים (דבר שמזרחי עוד לא זכה לעשות). רוצים עוד מספר? בקמפיין השלם האחרון שעברה הנבחרת, מוקדמות יורו 2020, ישראל כבשה 16 שערי זכות - 11 מתוכם הגיעו מזהבי. בדידות מזהרת.
טיעון שני הוא טיעון ה"מאני טיים" - מתוך 20 השערים שזהבי כבש, 17 היו במשחקים "על הכסף", כלומר משחקים רשמיים. משחקים שבהם היה לך על מה להתחרות, ומול יריב שבא להתחרות איתך. מזרחי, על אף שעריו הרבים, הוא בסוף סמל לעידן ה"אלופים במשחקי הידידות" המפורסם - התקופה שבה ניצחנו קבוצות במשחקים לא חשובים, רק כדי להצליח פחות במשחקים החשובים באמת.
וכמובן, בסוף, מדברים במספרים: זהבי כבש שלושה שערים יותר מאלון מזרחי, פער שככל הנראה עוד יגדל והופך את זהבי לשחקן היחיד שבאמת יאיים על צמרת כובשי כל הזמנים בנבחרת - שער אחד מאחורי גידי דמתי, שני שערים מאחורי סטלמך ז"ל, שלושה מאחורי רונן חרזי. כשמסתכלים על הכושר שלו בגיל 33, מאוד ייתכן שיהיה השחקן ה"מודרני" שיכבוש הכי הרבה שערים בנבחרת. היחיד חוץ ממוטל'ה. ללמדכם על הגדולה.
אלון מזרחי (17 שערים, 37 הופעות)
תרשו לי לא להסתנוור מה"פיו פיו", מיחסי הציבור ומהעובדה שלעם ישראל תמיד היה זיכרון קצר: אלון מזרחי שיחק בנבחרת תחרותית. זהבי קיבל את המקום בנבחרת, רוב הזמן, כמעט בהזמנה: לא היו לו חלוצים או כובשים גדולים, שיתנו לו פייט אמיתי על העמדה, ונורא קל להיות דומיננטי כשאתה היחיד. רוצים הוכחה? הנה מספר: מבין 13 הכובשים הבולטים בתולדות הנבחרת, ארבעה שיחקו במקביל למזרחי: אלי אוחנה, רונן חרזי, אבי נמני ויוסי בניון. יחד עם זהבי? רק תומר חמד (בעידן זהבי, בניון כבר היה ממש בשלהי הקריירה). מזרחי גבר על יריבים הרבה יותר חזקים (כמה מהם אגדות כדורגל ישראלי) כדי לקבל את החולצה. וגם זה מעיד על יכולת.
ומספרים? בוא נדבר במספרים: את 20 השערים שלו, זהבי השיג ב-54 הופעות. למזרחי לקחו רק 37 (תודו שחשבתם שהיו יותר) כדי לכבוש 17. זהבי הוא מטאור יחסי בשנים האחרונות בנבחרת, אבל השנים הראשונות שלו בכחול ולבן היו רחוקות מלהיות מרשימות - מזרחי שמר על יציבות, כובש לאורך כל השנים, ואפרופו הביטוי "סוחב את הנבחרת"? מזרחי היה השפיץ של הנבחרת בתקופת ההתאקלמות באירופה, התקופה הקשה ביותר שעברה על נבחרת ישראל, ובכל זאת הביא תוצרת.
אבל עזבו רגע סטטיסטיקה, בואו נדבר מהות: אלון מזרחי היה חלק מהנבחרת האחרונה שממש הגיעה ל"משהו". נכון, טכנית אף נבחרת לא הגיעה אל הארץ המובטחת ממש - אבל הוא היה חלק מהנבחרת שהגיעה הכי קרוב לשם, במוקדמות יורו 2000, כאשר הנבחרת היתה רחוקה 180 דקות מהעפלה היסטורית לאליפות. נכון, גם זהבי - טכנית - הגיע לאותו המקום, אבל איזה הבדל.
זהבי הגיע לשם דרך ליגת האומות, טורניר של ארבעה משחקים (שניים נגד אלבניה, שניים נגד סקוטלנד); מזרחי והנבחרת שלו היו צריכים לעבור את הבית המוקדם (משימה שבה זהבי כשל לגמרי במוקדמות היורו האחרונות), עם ספרד, אוסטריה, קפריסין וסאן מרינו - מרתון שנמשך שנתיים, והיה גם הקמפיין האיכותי ביותר של הנבחרת: הכי הרבה שערים, הכי הרבה כדורגל שובה עין ואצטדיונים מלאים. תנקו קצת את הראייה, תסירו את השפעות הרקע ותבינו: מזרחי היה החלוץ הגדול ביותר שהיה לנבחרת אי פעם. נקודה.
ניסיון להכריע
האמת? ההכרעה פה קצת לא הוגנת. זהבי באמת משחק אז ווי ספיק (ומרשים מאוד), מה שבהחלט מקשה על ההשוואה - שאולי תהיה נכונה יותר כשזהבי יתלה את הנעליים. מה גם שהרבה יהיה תלוי בתוצאת הפלייאוף שיתרחש בקרוב: אם הנבחרת אכן תגיע לטורניר גדול עם זהבי, ככל הנראה הכף תוכרע לטובת האקדוחן. אם לא, למזרחי כנראה תהיה קדימות בכל זאת. יש טיעונים בעלי משקל לכל צד, אבל בסופו של דבר קשה שלא להתייחס לתנאים הסביבתיים, למשמעות בתוך הנבחרת ולמאמץ שהיה צריך לעשות כדי להגיע לשם - כמעט לבד. לכן, להערכתי, זהבי גדול יותר.
מה דעתכם? מסכימים? לא מסכימים? ענו על הסקר ובתגובות - ואל אל ישראל.
