בשעה טובה, אפסו הסיכויים של הנבחרת להגיע בצורה ישירה ליורו 2020. את אנחת הרווחה במערכות התקשורת השונות אפשר היה לשמוע עד לשניצליה הקבועה של אנדי הרצוג בווינה ואתמול מול לטביה גם הקהל הצביע ברגליים, כשרק חצי מאצטדיון טרנר היה מלא. ולא, זה לא קשור ליריבה המאוד לא אטרקטיבית.
נראה כי צמד ההפסדים שקדמו למשחק מול לטביה, זה מול אוסטריה ובעיקר השלישייה בסלובניה, שברו משהו במה שבנה הרצוג בנבחרת ב-15 החודשים האחרונים. אם אחרי ה-1:2 של זהבי בסלובניה נגענו, לראשונה בהיסטוריה אולי, במקצוענות אירופית – עם יכולת התקפית משובחת, חוסר פחד מוחלט מהיריב ורצון אמיתי לנצח - הרי שתוך חצי שעה חזרנו 30 שנה אחורה, לימים בהם שרף ושומי עמדו במכנסיים קצרים מדי במגרש האימונים שליד המטווח בר"ג ו"מאמנים" את הנבחרת. לא פלא שאחרי המשחק הזה הרצוג התפרץ בצורה הכי ישראלית שיש מול מצלמות הטלוויזיה.
ודווקא בגלל כמה דקות האשליה האלה מול סלובניה – שלא באו משום מקום, אלא כחלק מהתהליך שהעביר הרצוג את הנבחרת – האוסטרי הוא זה שצריך להמשיך כמאמן הנבחרת גם בקדנציה הבאה. האמת, קצת קשה להבין למה זו שאלה בכלל. המאמנים הישראלים מיצו את עצמם על הקווים בנבחרת, זה ברור מאליו. מעבר למגבלות הטבעיות שלהם – שקועים עמוק בברנז'ת הכדורגל פה, עמוסים בדעות קדומות על שחקנים ומוקפים בסוכנים ובאינטרסנטים חסרי בושה – לישראלים אין את היכולת לקחת את עצמם ולהתעלות מעל הביצתיות הנוראית, עסקנית ותקשורתית, שמטביעה את הנבחרת מאז ומתמיד.
אז הרצוג תכף יעמוד מול "הוועדה", בה יושבים מגה עסקני כדורגל כמו קשטן דרור ואוחנה אלי, ויצטרך להסביר למה מגיע לו לאמן את נבחרת ישראל. האמת, אם הייתי הרצוג, הייתי קובע עם הוועדה ולא מגיע – קצת מביך לתת דין וחשבון לאנשים שמייצגים את כל הבעיות של הכדורגל הישראלי, ועוד יותר מביך לנסות לשכנע אותם שמגיע לי לאמן את הנבחרת שלהם. אבל הרצוג הוא בחור מנומס יותר, ולכן יגיע גם יגיע.
השאלה הגדולה היא אם הוא רוצה, ולנו לא נותר אלא לקוות שכן. כמובן שזה שהוא רוצה זה לא מספיק, נצטרך שגם חברי "הוועדה" ירצו, ולכו תדעו מה הבטיח מי מהם למי ומי חייב שם איזו טובה מהעבר למאן דהוא. אבל אם תנוח על כולם הרוח הנכונה, נקווה ש"הוועדה" הזו תיתן את הנבחרת לאנדי הרצוג ל-4-5 השנים הקרובות, כדי שיעבוד באמת וימשיך את התהליך שהתחיל פה. בכל זאת, הנבחרת שלו הצליחה להחזיר את אמון הקהל, שנטש אחרי שנים ארוכות מדי של עסקנות, אצטדיון ר"ג, קמפיינים עייפים ומאמנים מתישים.
ועכשיו, לערן זהבי. הכוכב הישראלי הוא שחקן גדול, אין מחלוקת, אבל כדאי להרצוג - או למי שיהיה המאמן הבא של הנבחרת - להתחיל לחשוב גם על היום שאחרי. זהבי בן 32 וחצי, המניה שלו כרגע בשיאה, אבל לא ברור כמה זמן היא תחזיק מעמד בצמרת. כמובן שצריך להמשיך להשתמש בזהבי כל עוד ניתן וכל עוד הוא מייצר את התפוקה המטורפת שלו, אבל במקביל להתחיל ולארגן את האופציות ליום הבא, כי היום הזה יגיע מתישהו ועדיף שלא נעמוד בפני שוקת שבורה. בכל זאת, אף אחד לא רוצה ש"הוועדה" תתכנס באמצע הקמפיין, הבורקסים יכולים רק להזיק להם.
