בעולם אחר, הטור הזה היה אמור להיות טור של חגיגה. מכל הלב. הנבחרת הצעירה היא הדבר הכי קסום שיש היום בכדורגל הישראלי. אוסף כשרונות כמעט חסר תקדים ובראשם דניאל פרץ, שבערב אחד הוכיח שכל מה שאמרו עליו, שכל מה שמצפים ממנו, שכל התקוות שתלו בו, הכל נכון ועומד להתגשם. אבל אי אפשר, כי גיא לוזון לא פוטר עוד לפני ההצגה של דניאל פרץ בפנדלים.
הסטירה שלוזון נתן לזיו מורגן היא לא מבישה. מבישה זה מחמאה לאירוע חרפתי שכזה. זה רגע שפל ברמה שאסור לעבור עליו בשתיקה. זה לא "אירוע חריג" ובטח לא "מאהבה".
זה אקט אלים ודוחה של בעל סמכות על אדם צעיר שנמצא תחת אחריותו. לקבל התנהגות כזאת ממאמן כדורגל, בטח של נבחרת צעירה, זה להכריז שאתה מוותר על כל הערכים האנושיים הבסיסיים. וגם אלף עליות ליורו לא יוכלו לכבס את הגועל הנפש הזה.
מאות אלפים יראו את האירוע הזה בימים הקרובים. וזה רק בארץ. הקטע הזה של הסטירה כבר רץ ברשתות החברתיות ומיליונים יחשפו אליו. איזה מסר זה מעביר על ישראל? על הכדורגל הישראלי? מה ילד שרואה את הדבר הזה אמור להבין? שזה בסדר להרביץ, אם זה "מאהבה"? שאסור להרביץ, אבל אם אתה מנצח לא תקבל עונש?
כולם מצקצקים על בני הנוער שפורצים למגרש ומדברים על איך שזה פוגע בתדמית שלנו בעולם. אבל שמאמן נבחרת צעירה, אדם שהוא בתפקיד של מחנך, מוריד סטירה לשחקן שלו בשידור חי, לא אומרים מילה.
זה מבאס כי זה לא היה אמור להיות ככה. זה היה אמור ערב של חגיגה. ערב שבו דניאל פרץ נתן לנו טעימה קטנה מכמה גדול הפוטנציאל שלו. הצצה קטנה לעתיד הגדול שעוד מצפה לו. בערב שבו הנבחרת הלכה לאיבוד על הדשא, הרבה בגלל המערך שבחר "המאמן" (אם הוא לא מתנהג כמו אחד, אין סיבה לקורא לו ככה). במשחק שבו הכוכבים הגדולים של הנבחרת הזו, גלוך ועבדה מצליחים לייצר פעולות אישיות אדירות אבל לא מצליחים לייצר משחק קבוצתי מספיק יעיל. ברגע שבו נשרקה שריקת הסיום והיה ברור שכדי לעלות בפנדלים ישראל תצטרך גיבור על. זו הנקודה שדניאל פרץ נכנס לתא טלפון מטאפורי ויצא ממנו סופרמן.
שלוש עצירות של פנדלים. לא החמצות. לא שחקנים שמחליקים. עצירות. רק על זה הוא היה אמור לקבל את תואר שחקן המשחק. אבל פרץ לא הסתפק בזה. שוערים לרוב לא מתנדבים לבעוט פנדלים. מה הם צריכים את זה? גם ככה הם בסכנה של לחטוף בראש. אבל את פרץ זה לא עניין.
אולי בגלל שהוא הבין שבלי גלוך ועבדה יש פחות בועטים טובים. אולי ביקשו ממנו. ואולי הוא פשוט לא רואה בעיניים. זה בכלל לא משנה. בשורה התחתונה פרץ עמד במשימה, בעט פנדל מושלם, ואז הלך לסגור עניין מול הבועטים האירים. מבחינת כדורגל זה היה ערב מושלם. חבל שאלימות הייתה צריכה להכתים אותו ככה.
