סליחה שאני לא קונה את המשפטים שנזרקו אתמול לאוויר כמו "זה הדור שיש לנו, זה המקסימום שלנו". ברור שאנחנו פחות טובים מאיטליה, ברור שאנחנו שווים רק מקום רביעי או שלישי בבית הזה, אבל עדיין לא מצאנו את הכדורגל הכי נכון לנו כנבחרת.
מגיעות מחמאות לנבחרת ישראל, שעלתה עם אנרגיה טובה, צניעות ואמונה שאלישע לוי שידר לשחקנים שלו אבל בשום פנים ואופן לא שיחקנו בשיטה ובדרך שמיקסמה את היכולות של הסגל הקיים. הגדולה של נבחרות קטנות יותר הן שהן ממקסמות את חומר השחקנים שלהן בסגנון שהן בוחרות, בשיטה שהן מסגלות ובבחירה נכונה של שחקנים בכל משחק. הרי בשביל מה צריך בכלל מאמן ושיטות משחק אם זה פשוט דור השחקנים וזה מה יש?
מה שראינו אתמול בערב מנבחרת ישראל זו הצלחה בפרטים הגדולים ומעט אכזבה בפרטים הקטנים. ההצלחה התבטאה בגישה של השחקנים למשחק, ביכולת של אלישע לוי לגעת בשחקנים, בחילופים ההתקפים מיד כשאיטליה נשארה בעשרה שחקנים, בתחושה שאנחנו יכולים ליזום מהלכים ולא רק להגיב.
מצד שני זה זועק לשמיים שאין לנו סיכוי ברמות האלה עם שיטה של שני בלמים על שני חלוצים אירופיים. מערך של שלושה בלמים (רמי גרשון, שיר צדק ואיתן טיבי) היה מתבקש, עם שני מגינים התקפים כמו אלי דסה (יותר בנוי לרמות האלה מבן ביטון) מימין וקני סייף או אפילו טל בן חיים משמאל. דרך אגב, השער הענק שלו אתמול מול בופון סידר לו חותמת לחוזה בחו"ל. אין לי ספק.
כל הגולים של איטליה הוכיחו שברמות האלה אנחנו צריכים צפיפות באמצע הרחבה שלנו כי חסרה לנו מהירות וזריזות. שלושה בלמים, שני קשרים אחורים ומשם אפשר לבנות ביטחון גם לתקוף. זה זעק לשמיים שחסר שחקן קישור יצירתי כמו רועי קהת בקישור במקום שרן ייני, בירם כיאל או ניר ביטון. אפילו אייל גולסה, שיודע להרוויח שטח בהתקפות מעבר, והיה הרעיון המקורי של אלישע לוי עד שנפצע, בהחלט התאים יותר.
עד הדקה ה-60 הנבחרת היתה אנרגטית וחיובית, אבל בעטה פעם אחת לשער - כשבן חיים כבש. אחרי ההרחקה זה היה סיפור אחר, אלישע הגיב נהדר עם קהת ואצילי. אם היתה לנו איכות בסיומת כמו לאיטלקים אז היינו מתמוגגים מתיקו.
בסופו של דבר היה משחק דינאמי ומכובד של נבחרת ישראל. בשביל להתקדם למען עתיד נכון יותר לנבחרת צריך להתאים ולמקסם את חומר השחקנים שיש לאלישע לוי. "זה החומר שקיים" זה משפט שפוטר אותנו מאחריות לשאוף ולהתקדם, לשאוף ולהסתיר חסרונות, לנסות להפתיע בדרכים חכמות. בקיצור, לוותר על כל מה שהנבחרות הקטנות הוכיחו שאפשר ביורו האחרון.
