ביברס נאתכו הוא אחד הסממנים לשינוי שעוברת נבחרת ישראל לאחרונה. הקפטן המוסלמי הראשון ממעט לשחק באולימפיאקוס, אבל באנקר בהרכב של אנדי הרצוג, ולא רק בגלל היכולת. על הדשא הוא אחראי לחיבור בין ההגנה להתקפה, ומחוצה לו המנהיגות שלו עוזרת להפוך את ה-11 שעל הדשא ליחידה מגובשת. האם המתנה של 50 שנים תסתיים, והוא יהיה הקפטן שיוביל את הכחולים-לבנים לטורניר גדול? לא בטוח. אבל לשני המשחקים הקרובים, מול לטביה בשישי ומול פולין בשני, תהיה השפעה.
"אני בא רעב מתמיד", הוא מספר בראיון מיוחד ל"מועדון כדורגל FC" אחרי עונה מאכזבת באולימפיאקוס, "הלכתי בציפייה שאני אמור להוביל את המועדון. להחזיר את האליפות. הגעתי מאוחר. הקבוצה כבר הייתה אחרי מחנה אימונים ואחרי ריצה של הרכב שהמאמן רצה. דברים לא כל כך הסתדרו ביני לבין המאמן, החלטות של מאמן. החלטות מקצועיות, וזה פשוט התגלגל כל העונה. אני עדיין בתוך המערכת, אז אני לא יכול להגיד תמיד הכל אבל מבחינה אישית, טעיתי בבחירת סוכן. עזבתי את רוסיה במטרה לשחק בספרד. זה היה הרצון שלי. כסף לא היה חשוב. ודברים נגררו פשוט. הגעתי למצב שהייתי צריך לבחור בלחץ. אם הייתי מתחיל עם אולימפיאקוס את המחנה אימונים, אולי דברים היו נראים אחרת".
בחזרה לנבחרת, נאתכו יודע מה צריך לקרות כדי שהיא תעשה את עליית המדרגה: "במשחקי הבית נהיינו קבוצה שמאוד קשה להוציא נגדה נקודות. אם אנחנו רוצים לעשות משהו, אנחנו צריכים להתחיל להשיג נקודות בחוץ. העובדה שאותו סגל רץ הרבה זמן נותנת המון. בנבחרת הדבר שהכי חסר זה ההיכרות בין השחקנים במגרש. לפעמים בקבוצה אני יודע שיש לי שחקן על כנף ימין שאני יכול לתת לו את הכדור על עיוור והוא יהיה שם. כשאתה משחק כבר תקופה של בערך שנה וחצי בערך באותו הרכב, זה הופך להיות יותר פשוט".
לפי נאתכו, גם להרצוג יש חלק גדול בשינוי שעוברת הנבחרת: "בגלל שהוא לא מפה, מישראל, הוא פחות מביא את הלחץ לתוך החדר הלבשה, לתוך המשחק. הוא היה שחקן לא מזמן, שחקן ברמות מאוד גבוהות, הוא יודע איך שחקן מרגיש מהצד שלנו. הוא באמת נותן שקט, ביטחון, הוא רוצה שנשחק כדורגל, גם אם אנחנו בפיגור או קצת בלחץ. הוא בעיקר הגב שלנו, הוא נותן לנו המון ביטחון לשחקנים. קח אותי לדוגמא. לא הרבה מאמנים היו נותנים לי לשחק השנה. אחרי שאני לא שיחקתי באופן קבוע באולימפיאקוס, והוא היה ברגע שאני הייתי צריך אותו, בוודאי כשהוא יצטרך אותי אני אתן לו מעל מאה אחוז במגרש. הוא הרים טלפון, בא לבקר אותי. זה דברים שבפנים...זה מצטבר ואתה רוצה להחזיר לבן אדם".
חלק מתפקיד של קפטן זה לדעת לפרק מוקשים בדרך, אבל בסאגת החתונה של מואנס דאבור, שום דבר לא התנהל בצורה נכונה. נאתכו מסכים: "הדברים היו צריכים להתנהל אחרת, והם היו יכולים בקלות, אם מונאס היה מודיע לפני כמה זמן, ואז אני חושב שבנבחרת היו מגיעים לאיזושהי פשרה. הדברים קרו קצת מאוחר מדי ויצאו מהמסגרת. מואנס יודע את זה. הוא ניסה. אני יודע באופן אישי שהוא ניסה מאוד, אבל זה היה קצת מאוחר מדי. הסערה מסביב הייתה מתרשת אם כל שחקן אחר היה מפסיד משחקים, ובטח שחקן שחשוב לנו כל כך. דברים היו צריכים להיראות אחרת".
למרות הדיבורים מסביב כי הוא לא ימשיך באולימפיאקוס, נאתכו עדיין דבק בכך שיש לו חוזה שם ומוסיף: "אם אני מוציא שנייה את דקות המשחק, טוב לי מכל הבחינות, אז ברור שהדברים הפיכים. משחק אחד פתאום הכל יכול להשתנות". עם זאת, הוא מוסיף: "אני רוצה קודם לשחק. אני מתגעגע לזה, אני צריך את זה. אני דווקא מרגיש יותר טוב מבעבר, ויכול להיות שהשנה הזאת עשתה לי טוב. במשך כל הקריירה שלי תמיד הייתי בעומס מאוד גבוה, הייתי משחק קבוע והייתי מגיע לנבחרת תשוש, ויכול להיות שהשנה הזאת תאריך לי את הקריירה".
ומה לגבי חזרה לארץ? כרגע זה לא הזמן לדבריו: "אני לא אומר לא ופוסל את הכדורגל הישראלי. אני מאוד אוהב את הכדורגל הישראלי ומכבד אותו, אבל כרגע לקריירה שלי, אני לא רואה סיבה ואני לא רואה שזה נכון לחזור לארץ. אחרי הכדורגל? אני אפתיע אותך ואני אגיד שאם היית שואל אותי בגיל 25-26, הייתי אומר לך שאני מוכן לפרוש ולהיות מאמן, כי אני מאוד אוהב את המקצוע הזה. היום אני חושב שאני רוצה להיות מאמן של ילדים. אתה יכול ללמד אותם. אתה מרגיש שעשית משהו לאורך... עוד כמה שנים אתה פתאום רואה ילד שאתה עזרת לו לצמוח, לגדול, בשבילי זה שווה המון".
