אחת השאיפות הגדולות של כל שחקן ישראלי, אם לא הגדולה שבהן, היא לצאת לקבוצה באירופה. להוביל קבוצה לאליפות בארץ זה יפה, אבל יש משהו ביציאה הזאת לניכר שמהווה את פסגת ההצלחה של כל כדורגלן כחול-לבן. חלק מהשחקנים הללו אכן מוצאים את עצמם בקבוצות גדולות, כאלו שהאוהד הממוצע צופה בהן מדי סוף שבוע, אבל רבים מוצאים את עצמם בליגות וקבוצות שזוכות לפחות סיקור וחלקם אפילו משחקים בנבחרת מבלי שרבים ראו אותם אפילו משחקים בקבוצה שלהם.
אחד כזה הוא דורון ליידנר, ואם נודה על האמת העונה הנוכחית שלו היא לא אחת טובה במיוחד. המגן, שהחל את הקריירה שלו בהפועל תל אביב ופרץ במדיה, נמכר בשני מיליון יורו לאולימפיאקוס, אבל בפועל לא שיחק כמעט אפילו בקבוצת המילואים שלה. על מנת להשתפשף ולצבור דקות משחק, הושאל המגן הישראלי לאוסטריה וינה במדיה רשם עד כה חמש הופעות בלבד, אבל נוכח היכולת הטובה שהציג במשחק הפתיחה במוקדמות היורו מול קוסובו, זוהי הזדמנות לא רעה לשים זרקור על מה שעושה עד כה בקבוצתו החדשה.
אז בואו נתחיל עם המספרים היבשים. בחמשת המשחקים בהם לקח חלק באוסטריה וינה, ליידנר הצטיין בעיקר בפן ההתקפי, החזק יותר שלו יש לציין. המגן הישראלי ממוקם בתקופת הזמן הזו במקום החמישי במאבקים התקפיים מבין חבריו לקבוצה (39) ומקום שני בהרמות (11) ובדריבלים עם 30 כאלו ב-67 אחוזי הצלחה. וזה עוד כשהוא עלה בשניים מחמשת המשחקים הללו מהספסל, כן?
בפתיחת העונה שלה, לאוסטריה וינה לא היה מערך אחד מגובש ומיכאל וימר, שהגיע קצת לפני ליידנר, שינה זאת והציב דרך קבע מערך של 3-4-3. הישראלי משחק על כל הקו השמאלי ונהנה מהרבה חופש התקפי שגם הופך אותו למסוכן. במשחק האחרון לפני היציאה מהפגרה הגיעה התפוקה הראשונה שלו - שער ובישול ב-0:2 בדרבי של וינה על ראפיד - מה שיכול להיות מאוד שיקנה לו את המקום בהרכב.
ליידנר מנצל פעמים רבות את המהירות שלו כדי להיות חלק חשוב בהתקפות המעבר של אוסטריה וינה, כשהוא דוהר באגף השמאלי כמו שניתן לראות בווידאו הראשון שלנו. המגן (הכי רחוק בפריים) מזהה שאוסטריה וינה הרוויחה את הכדור ויוצא לדרך כדי לקבל אותו פנוי לגמרי. שמונה שניות בלבד עוברות מהרגע שהוא יוצא לריצה ועד שהוא משחרר את הכדור ולמיידיות הזאת יש ערך רב.
דבר נוסף בו ליידנר משתמש הרבה אלו הטעיות גוף. כבר נכתב שבחמשת המשחקים האחרונים של אוסטריה וינה הישראלי ממוקם שני בדריבלים עם ממוצע של שישה למשחק ובווידאו הבא אפשר לראות עד כמה זה יעיל כשהוא מתקן מסירה רעה של קשר האמצע ומנער את שחקני ההגנה תוך שהוא מבצע הטעיה כאילו הוא הולך להרים לרחבה, מה שקורה רק כשהוא מוצא את השטח המתאים.
מה שמייחד את ליידנר היא היכולת לגוון. אמנם הוא מתופקד על הקו, אבל בדומה למגינים רבים בכדורגל המודרני הוא מבצע לא מעט כניסות לשטח שבין האגף למרכז ומשם מייצר הזדמנויות או אפילו מאיים על השער. הווידאו הבא הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך, כזו שמראה עד כמה המעלה הזאת חשובה. ליידנר מקבל את הכדור על הקו ומנצל את המשיכה של הקשר את שחקן ההגנה כדי להיכנס למרכז, ובתנועה חדה מכניס כדור עומק טוב. לאחר מכן, הוא לא חוזר לאגף אלא נכנס לרחבה כדי לנסות להגיע לריבאונד.
ביכולת הזאת השתמש ליידנר למעשה גם כמה פעמים במשחק הנבחרת בשבת. מתוך חמש ההרמות ששלח המגן באותו משחק, רק אחת נשלחה קרוב לקו החוץ בעוד שהאחרות נשלחו מההאלף ספייס (השטח שבין האגף למרכז) ממש בסמוך לקו הרחבה. ההזדמנות הטובה ביותר של הנבחרת במחצית הראשונה הגיעה בדיוק ככה, עם ליידנר שמבצע תנועה לכיוון המרכז ורוחב מסוכן ששון וייסמן כמעט הפך ל-0:1.
במקרה אחר במחצית הראשונה סיפק שוב ליידנר תנועה דומה, הפעם ללא הכדור. תחילה הוא קיבל את הכדור באגף, נכנס איתו מעט לכיוון המרכז ומצא את דור פרץ. מיד כששחרר את הכדור, הוא נכנס לשטח שבין המגן הימני לבלם, תנועה שמבצע בדרך כלל שחקן התקפה ודי נדירה עבור מגן שמאלי, בטח בקו ארבע כמו שמתופקד ליידנר בנבחרת.
כמובן שלמעלות הללו יש גם צד פחות טוב והוא ההגנתי. בשלושת המשחקים הראשונים שלו באוסטריה וינה, ספגה הקבוצה לפני שהוא עלה מהספסל, וכך יצא שרק במשחק אחד בו היה על כר הדשא הסגולים ספגו (ב-3:1 לשטורם גראץ). עם זאת, קשה להגיד שהחלק שלו במשחק ההגנה גדול. הוא נכנס ל-15 מאבקים הגנתיים בלבד בכל המשחקים הללו וניצח רק בשישה מהם, נתון לא משכנע למי שאמור בין היתר גם לעשות הגנה.
לליידנר יש תזמון לקוי בתיקול ופעמים רבות, במאבק על הכדור, הוא שם את הגוף בצורה לא טובה שמאפשרת לשחקן ההתקפה שמולו להתמודד איתו בקלות. דוגמה לכך אפשר לראות בווידאו הבא בו הוא מתמודד באחד על אחד, מאבד את השומר שלו בקלות ומנסה לשלוח ידיים כדי להכשיל אותו. אספקט טעון שיפור.
