את הרגע בו זומן לנבחרת הבוגרת של ישראל מוחמד כנעאן לא ישכח עוד הרבה זמן. הוא היה משוכנע שרן בן שמעון עובד עליו. עוד אחת מהיציאות הציניות של המאמן שקידם אותו לא מעט בשנה האחרונה. אחרי הניצחון על בית"ר ירושלים בגביע וההעפלה לרבע הגמר, בזמן ששחקנים חגגו בחדר ההלבשה, בן שמעון קרא לו וסיפר לו בשקט על הזימון. "תפסיק להסתלבט עלי" ענה כנעאן. המאמן הוציא את מכשיר הנייד והראה לו הודעה שנכתבה לו על ידי אנשי הנבחרת ובה הזימון היחיד של שחקן אשדוד למשחקים מול דנמרק, סקוטלנד ומולדובה.
כנעאן, שחגג בינואר יום הולדת 21, יכול היה לשחק בנבחרת הצעירה, אבל כמו אור בלוריאן וליאל עבדה, הוחלט להקפיץ אותו כיתה. העונה הנהדרת של אשדוד והיכולת שלו לא נעלמו מעיניו של ווילי רוטנשטיינר. אמנם הוא כבש רק שער אחד ובישל עוד שלושה, אבל היכולת שלו היא הרבה מעבר למספרים.
"חמודי הוא אחד עם עיניים פתוחות ללמידה. ברגע שאתה פתוח לזה, יש מסביבו אנשים שיעזרו לו", אומר בן שמעון, שעזר לפריצה של כנעאן, "חמודי הוא ילד מחונך, כיף לעבוד עם אדם כזה. הפוטנציאל שלו הרבה יותר גבוה מהמקום בו הוא נמצא. כשאתה נכנס לחדר הלבשה ושואל מי רוצה להצליח, כולם ירימו את היד, אבל הוא גם יהיה מוכן לעשות הכל כדי להצליח".
"רדפתי אחריו כששיחק בנהלל", מספר אברהם אבוקרט, שצירף אותו לנערים ב' של מכבי חיפה, "רציתי עוד קודם להביא אותו, אבל לא שיחררו אותו כי הוא היה בורג מרכזי שם. ראיתי שיש לו את הסגנון של בירם כיאל, גם הגנה וגם התקפה. הרגשתי שגדל פה שחקן, והוא קיבל את כל הבמה אצלי. הבנת המשחק שלו, היכולת לקחת את הכדור ולצאת מהגנה להתקפה, זה לא משהו שאפשר ללמד. זה או שיש לך או שאין לך, ולחמודי כנען יש ובגדול".
כשהיה בכיתה ה', עוד לפני שהגיע לנהלל, הגיע כנעאן להיבחן במכבי חיפה, אבל לא התקבל. בגיל 18 הוא שכר את שירותיו של דודו דהאן, שלקח אותו למבחנים בבלגיה. בחיפה לא אהבו את זה, ובסופו של דבר ג'קי בן זקן קפץ על המציאה, שעלתה לו 450 אלף ש"ח בלבד. זה היה הסכום הגבוה ביותר ששילמה אשדוד על שחקן נוער עד אז. בן זקן העביר 12 שיקים ליענקלה שחר והעסקה נסגרה. "אם הוא היה נשאר במכבי חיפה הוא היה גומר בנוף הגליל, במקרה הטוב", אומר מקורב לשחקן, "באשדוד הוא מקבל את היחס הכי טוב שיש".
כנעאן נולד למשפחת כדורגל במג'דל כרום, לא רחוק מהבית של דיא סבע ועטאא ג'אבר. אחיו אמיר משחק עדיין כבלם ומגן שמאלי ביישוב ואביו, מוניב, היה קשר אחורי ושחקן בולט. עד כיתה ז' כנעאן כמעט ולא ידע עברית, אבל מתחילת הדרך הצמידו לו תווית של מי שיכול להגיע רחוק בזכות כח מתפרץ, מוסר עבודה ובעיטה עוצמתית בשתי הרגלים. הבעיה: לפעמים מכדרר יותר מדי.
כששחקן זוכה לזימון בכורה הוא בדרך זוכה לשיחה מהמאמן הלאומי או עוזרו. כנען לא חיפש את זה. לא רוטנשטיינר ולא בלבול טלפנו, אבל אותו זה לא עניין. מבחינתו הוא הגשים עוד חלום גם שלו וגם של אביו. עם קבלת הזימון הטלפון התפוצץ מהודעות. הבולטת היתה של החבר הטוב מהמגזר מוחמד אבו פאני, מי שמשחק פחות או יותר על המשבצת שלו בנבחרת.
כנעאן נמצא כעת במקום טבעי עבורו. הוא עבר את כל הנבחרות הצעירות, כשאלון חזן היה זה שהאמין בו יותר מכולם. כרגע הוא לא נחשב לפייבוריט של המאמן הלאומי, אבל דריסת הרגל היא כבר התחלה. לחבריו הוא אמר שאם היו שואלים בתחילת העונה אם אשדוד תהיה בשלישיה הראשונה בתום העונה הסדירה, כנראה שאף אחד לא היה מהמר על זה. גם עליו כשחקן לגיטימי בנבחרת לא הימרו. עכשיו הוא יחכה להזדמנות ואם היא תגיע, כמו באשדוד, הוא לא ייתן לה לחמוק מהידיים.
