הכל היה מוכן להצגה הגדולה של נבחרת ובלגיה.
ארון ראמזי העלה את האורחים ליתרון מוצדק כבר בדקה ה-45, גארת בייל הכפיל בבעיטה חופשית (48) א-לה חיים רביבו נגד אוסטריה ואיתן טיבי הורחק בחלוף דקה, אחרי עוד כרטיס צהוב שסחט ממנו כוכב ריאל מדריד. בעשרה שחקנים ובפיגור כפול זה כבר היה גמור ובייל נעץ את השלישי בדקה ה-77, אבל חובה לומר: , שסבלו מיום רע מאוד.
עומר דמארי לא סיכן, נפצע בדקה ה-43 והוחלף; ערן זהבי פשוט לא הורגש ולא הזכיר במאומה את הווינר של מכבי תל אביב; ביבראס נאתכו הזכיר את ביבראס נאתכו של הקמפיין הקודם, זה שכמעט ולא משפיע על המשחק; ליאור רפאלוב, שרק לפני שבוע כבש ניצחון בגמר הגביע הבלגי, נדבק בחולשה הכללית מסביבו; טל בן חיים החלוץ המשיך בכושר הירוד מהתקופה האחרונה במכבי ת"א; ואיתן טיבי? הוא עדיין מחפש את גארת' בייל. להגנתו, יש לציין, שלא מעט בלמים יכולים לומר זאת.
מעל לכל, המשחק הערב היה הצגה של איש אחד, הצגה של השחקן הכי יקר בעולם, כדורגלן-על שהיה גדול על המשחק הזה בשתי רמות: בייל היה מעורב בכל המהלכים המשמעותיים בחיפה והעמיד הספק שכלל בישול, שני שערים והדבקת שני צהובים לטיבי. אם זה לא מה שנדרש משחקן בסדר הגדול הזה, אז מה כן? יכול להיות שהאמירה הצינית של גוטמן, כי הוא "שומר את עצמו לישראל", עוד תתברר כנכונה באיזשהו אופן.
אבל עם כל הכבוד לבייל, גדול ככל שיהיה, אותנו מעניין בעיקר הצד המפסיד. נבחרת ספרה הזדמנות אחת, של בן שהר המחליף, בגארבג' טיים.
אז נכון, הנבחרת ספגה מכה ענקית, סטירת לחי מצלצלת, אבל אין לה יותר מדי זמן לשקוע במחשבות. בשלישי, במקום גארת' בייל אחד, ירוצו בטדי אדן הזאר, קווין דה ברווין ויתר הכוכבים הבלגים. כך, בוודאות, לישראל אין מה לחפש ביום שלישי, אבל - אולי, רק אולי - מעז ייצא מתוק.
כי יכול להיות שהניצחון על בוסניה הביא איתו סוג של אופוריה, קצת אופיינית יש לומר, שגרמה לנבחרת להרגיש פייבוריטית מול : וויין הנסי; ניל טיילור, בן דייויס, אשלי וויליאמס, ג'יימס קולינס, כריס גאנטר; ג'ו לדלי (דייויד וון /47), ג'ו אלן, ארון ראמזי; גארת' בייל, האל רובסון-קאנו (סאם ווקס /69)
