ביום רביעי בערב, בשעה בה מתחתן אחד מחבריי הטובים, אני אהיה באצטדיון ר"ג. אני אהיה שם למען נבחרת ישראל, הנבחרת שלי, באחת משעותיה הקשות. אני אהיה באצטדיון, אעודד ואמחא כף כדי לתמוך בקבוצה החשובה ביותר בספורט הישראלי.
אעשה זאת, כי בזמנים קשים ודווקא בזמנים קשים, חייבים לשים בצד את כל המחלוקות, הכעסים והאכזבות. זוהי שעתם האמיתית של כל מי שמכנים עצמם "אוהדים". הנבחרת אינה זקוקה להם כשהיא מצליחה ודוהרת בנתיב ההישגים, היא צריכה אותם כאן ועכשיו, מול לוקסמבורג, במשחק שיכול להוות נקודת מפנה ביחס הלא הוגן של הקהל לנבחרתו.
לבי יצא בימים האחרונים לדרור קשטן. גם אם טעה, נכשל או לא הצליח בתפקידו, כל ההתנפלות על דרור אינה במקום. דווקא בימים אלו, צריך לזכור לו את הישגיו הרבים ואת תרומתו הבלתי נלאית לכדורגל הישראלי – והיא רבה. ביקורות צריכות לחכות לזמנים הגונים והנטייה שלנו הישראלים, לנעוץ שיניים ללא רחם בקורבן – מקוממת אותי.
גם כל הניסיונות לסגור חשבונות עם אבי לוזון, ראויים לגנאי. כיו"ר ההתאחדות, ביצע לוזון מהפיכה לוגיסטית שעם הזמן תגיע גם לנבחרות. הוא אינו אשם שהנבחרת לא במונדיאל וכל אלו שקוראים לו להתפטר בגלל הפסד ללטביה, ראוי שיבקרו בהתאחדות, יראו את השינויים שחולל ואז יבקשו סליחה.
עצוב לי על אבדן הסיכוי להעפיל למונדיאל, אך דווקא מנקודת העצבות הזו, אני גאה להיות ישראלי ולעודד את נבחרת ישראל. ביום רביעי אני באצטדיון. גם אתם צריכים להיות שם ולהראות את הפנים היפות של האוהד הישראלי.