קשה להתעלם מפטריוטיות כשבאים לנתח משחק של נבחרת ישראל, אך הכתובת מרוחה על הקיר: ישראל אינה מוכנה לשוויץ, ישראל אינה מוכנה למוקמות המונדיאל וכל הניסיונות המוזרים והסיכונים המקצועיים הלא מחושבים מובילים לניצחון של אוטמר היצפלד וחניכיו.
אף מסקנה לא הוסקה בנבחרת מהכישלון בקמפיין האחרון. מי שנתלה ב"כמעט", שוכח שאת מוקדמות היורו סיימנו הרבה לפני שזה באמת נגמר ושכל הניצחונות הגיעו בגארבג'-טיים, ללא לחץ וציפיות.
רצה הגורל ואבי לוזון, יו"ר מבורך תרתי משמע, זכה להגרלה אדירה וחסרת תקדים בקלותה מהיום בו התחרתה ישראל תחת המטריה האירופית. יוון מגיעה בשיא השפל ואחרי השיא עם נבחרת מזדקנת, שוויץ אמנם עם היצפלד – אך אפורה וחסרת ברק. כל מי שנמצא מתחת – חלש מהיריבות שישראל קיבלה בקמפיינים קודמים. עם הכנה נכונה ושידוד מערכות – המונדיאל בהחלט יכול היה להיות בידינו.
אבל איך יהיה, אם עמדת המגן נותרה זירה מסוכנת ומסוננת של עשיית ניסיונות? אם בעמדת השוער נותרנו עם קיבעון של שמונה שנים? אם עוד לא נמצא בלם קבוע ומודרני שישתווה לטל בן-חיים? וכמובן עוד לא דיברנו על בניון. שחקן שמעולם לא הותיר את חותמו בנבחרת ישראל וכנראה גם לא יעשה זאת.
הכדורגל הישראלי של 2008 משופע בשחקנים שיכלו להרכיב נבחרת חזקה וטובה, יציבה וחרוצה: בלי לגיונרים ותו לא, בלי בניון ובלי דוידוביץ' ואוואט. אפרופו דוידוביץ' ואוואט, הייתכן ש-48 שעות לפני המשחק לא ידע השוער הפותח שהוא משחק? קשטן, נהנה מהסיטואציה ששרביט הבחירה בידו והזרקורים מופנים אליו, אוהב את המשחק – אך כל זה עלול לחזור אליו כבומרנג.
לעומתנו, תראו את שוויץ: מאמן אדיר שעובד בשקט כבר חודשיים כדי לבנות תלכיד יעיל שיעלה למונדיאל או לפחות להצלבה. אף אחד לא באמת סופר אותם, אבל אם לא יקרה משהו יוצא דופן, שוויץ תיקח ברמת-גן את הנקודות או לפחות נקודה. אשמח להיות מופתע.