תנו לתקשורת כשלון של מכבי ת"א ותקבלו אופוריה במיטבה. מכבי מנצחת לא מייצרת כותרות, טורים ופרשנויות. מכבי מפסידה היא חלומו של כל עורך: לא צריך מח יצירתי אלא רק להכניס למיקרוגל ולהגיש מוכן.
אבי נמני, כמו מכבי ת"א, גם הוא מטרה נוחה ואטרקטיבית לחיצים. ירצה או לא ירצה, אבי תמיד יהיה במרכז העניינים ואפילו שהוא עושה את הדברים במכבי נכון – אף אחד לא יטרח להעמיד את הדברים באור המקצועי הנכון.
יש לו דרך לנמני, ואפילו דרך אמיצה ונועזת. אחרי הכישלון האדיר בבניית מכבי ת"א, ברור היה כי הקבוצה אינה יכולה להיאבק העונה על האליפות, כי אף אלופה בישראל לא נבנתה באמצע העונה.
מהרגע שלקח את הג'וב, מנהיג נמני מהפכה שקטה: הצעירים ושחקני הבית תופסים את מקומם – שכירי החרב והבטלנים מתחילים להיפלט החוצה. נכון, לא יראו את תוצאות המהפכה הזאת בעוד מחזור או שניים, אבל לאורך זמן – תרוויח מכבי ת"א דור חדש, טרי, מקומי ומוכשר של שחקנים מוכנים ומכביסטים שהקהל יוכל להזדהות איתם.
יש לו לנמני, תשובה חכמה וקבועה לכל הביקורות: את הכסף סופרים במדרגות ואת השאלות רצוי להפנות אליו בסוף העונה. הוא יודע למה. בסוף, גם השאר יידעו. הנהלת מכבי מתחילה להבין: הסמל מוליך אותה באפלה שקיבל אל עבר מאור עתידי גדול.
הקדוש המעונה
יניב קטן לא לחץ יד לרוני לוי. ביג דיל. פתאום כולם נזעקים לכבודו של מאמן מכבי פ"ת. כשהוא רמס ברגל גסה את כבודם של אדורם קייסי בין היתר וגם של שחקנים אחרים ברמות שטרם סופר כמותם – איש לא צייץ.
גם איומו של יענקל'ה שחר כאילו עבר במוחו לעזוב את הכדורגל מיותר ולא מתאים לאיש אינטליגנטי כמותו. אם כבר הגיע הבוס לרמת גועל, זה צריך להיות יותר מהצורה בה הקבוצה שלו משחקת – מאשר מהתנהגות הקהל.
למד הנשיא הירוק כי בין המאמן השנוא שעבד אצלו לבין זה שעובד אצלו כעת ומנפק בעיקר חיוכים וסימפטיה, יש עדיפות בולטת לקדוש המעונה.
לא מתרשם מסלע
מדי כמה חודשים מתעלה דודי סלע ורושם לו איזה הישג יוצא דופן. זה קורה בעיקר שהוא מתרחק מגורמים מזיקים בסביבתו ולא מקשיב לשטויות שמפטפטים לידו.
הצלחה של טניסאי נמדדת לאורך שישה עד שמונה חודשים. עד שזה יקרה, אין ממה להתלהב ואין על מה לקשור סרטים.
שחר פאר? חבל לי באופן אישי עליה. היא עשתה צעד מצויין כשהחליטה להחליף את דדי יעקב ולערוך שדרוג רציני בעמדת המאמן. ברגע שתמצא את איש המקצוע המתאים והבכיר לצדה – תחזור ל-20 הראשונות.