רחמיי על אפי בירנבוים. מבטים נוקבים בפניו ובהתנהגותו חושפים חוסר הנאה בולט מהתפקיד, אם לא יותר מזה. אפי, בעל הבטחון העצמי הגבוה, התזזיתי, ההחלטי, זה ששולט במשחק ולא מפחד לקבל עבירות טכניות – קורס תחת הלחץ הבלתי אפשרי של מכבי ת"א. אפילו דבורה, עזר כנגדו ואופטימית נצחית, נראתה עגמומית במיוחד.
לה-מאן, עוד בדיחה שקפצה לבריכה של היורוליג, היא כל מה שהבריח את הקהל מהכדורסל מזה שני עשורים: הפצצת שלשות מטורפת ללא כל קשר למשחק, משחק התקפה בונקריסטי במיוחד, ניצול כמעט מלא של השעון, הגנה חסרת השראה וקבלת החלטות מטופשת להחריד. על כל אלו מנצח דווקא מאמן צעיר שכמעט כמו המצב בין אנשי המקצוע בישראל, מוכיח שאולי לא טוב שהעולם שייך לצעירים. את המתנות שהעניק אתמול לבירנבוים, קשה היה אפילו לאפי להעלות על הדעת שיקבל.
קשה לבקר את אפי. הוא אדם מיוחד וגם מאמן כדורסל נהדר, אך כפי שכבר כתבתי כאן בעבר: למכבי ת"א דרוש מאמן שהוא גם פסיכולוג, רס"ר (כן! רס"ר!) ואישיות סמכותית שמקרינה יציבות ובטחון גם ברגעים קשים. ברבע הרביעי, המכריע במשחק צמוד מאוד להזכירכם, שחקני מכבי הגיעו לשניות האחרונות כשבאמתחתם מספר עבירות נמוך מאוד. זהו סימפטום למשחק שמנוהל רע ע"י מכבי, שחקניה כלל אינם מודעים וזורמים על הפרקט כאילו מדובר בקזינו: מה שיהיה – יהיה.
את דייויד בלות'נטל ניפחו הרבה מעבר למימדיו. במקום לדלג עליו ולא לעסוק בו יתר על המידה, יצאו ממכבי תגובות היסטריות שהפכו את האמריקאי-ישראלי הבינוני לגרסה של פטרוביץ' שחור. הצרה היא שבלות'נטל באמת האמין שהוא כזה, לקח עליו את המשחק והצדיק את הפחד הלא מוצדק... ואם כבר נעשתה טעות אחת מדוע לא למנוע את השלכתה? היכן ההגנה הייתה? אם אכן זהו המוציא לפועל המסוכן של הצרפתים, למה אף אחד לא לקח אותו אישית מספר דקות כדי לגמור לו מוקדם את היום?
הניצחון הוא אשליה. הפסד היה שערוריית ענק. מכבי לא מחוברת וגם לא נראית בכיוון. המחשבות על בירנבוים נוגות: במצב העניינים הנוכחי אין לו שמץ של סיכוי לשפר את המצב וסיר הלחץ מאיים להתפוצץ לו בפנים כל רגע. אחרי חמישה חודשים בתפקיד אין כמעט ספק: זה לא בשבילו.
ברוכה הבאה ציבונה!
בפתיחת היורוליג הייתי מאוד פסימי באשר לסיכוייה של ציבונה זאגרב לקושש מספר ניצחונות שישחילו אותה לשלב הבא. כנראה שהפחתתי בערך המועדון הענק הזה ועוד יותר בולימיר פראסוביץ' – מאמן מעולה שאירוע לב קטע את קריירת האימון המוצלחת שלו בספרד.
אם יש משהו שהכדורסל האירופי צריך – בין הכסף הגדול של צסק"א למפלצות היווניות חסרות ההשראה – זה ציבונה חזקה ודומיננטית שתגדיר מחדש את המותר ביורוליג.
הניצחון של ציבונה על אולימפיאקוס מחמם לב ויותר מכך מגרה את הדמיון והתקווה לכך שכמו בשנות השמונים הגדולות, קבוצה יוגוסלבית בתקציב אפסי וכדורסל מושלם – תכה את הגדולות והעשירות. לו יהי.