אסור היה לפטר את הרשקוביץ'
בד"כ מנכ"לים ומנהלים נמצאים מאחורי הקלעים ומן הסתם ממקדים בעצמם פחות עניין וגם השפעתם על הקבוצה שלהם על-יד הבעלים הדומיננטיים והמאמנים הפרנואידים – היא בין מזערית לאפסית. לא כך במקרה של אריה הרשקוביץ'.
אין דמות שהשפיעה רבות על הפועל ת"א במהלך 20 השנים האחרונות כמו המנהל המסור שלה שהיה חלק מתבנית נופה. מהצד השני של המתרס, אני יכול להעיד כי כל התנהלות מולו הייתה קשה ומתישה – האיש לא ראה בעיניים כלום חוץ מהפועל ת"א.
אין לי גם צל של ספק ביושרו של האיש, כמו גם בהתייעלות שהוא משדר. זכותה של ההנהלה לערוך שינויים, אך מאדם כאריה הרשקוביץ' ראוי היה להיפרד בכבוד ייתר. חבל שזה לא נעשה. פשוט בלעדיו – זה לא יהיה.
בכלל, הכדורגל הישראלי אינו יכול להפסיד בקלות אדם כזה.
דרור קשטן בעצמו יכול להעיד עד כמה ישן טוב בלילה כשהיה לידו מנהל כמו אריה. אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, צריך להרים לו טלפון ולהציע לו בו במקום את ניהול הנבחרת הצעירה. בכך יתפוס שני ציפורים במכה אחת: גם יביא לסיומה את הקדנציה הארוכה, ארוכה מדי, של המנהל הנוכחי וגם ירוויח מנהל הרבה יותר טוב לדעתי.
הטעות של עטר לא נוצלה ע"י הכתומים
ראובן עטר קיבל כדור הרגעה מבני-יהודה. אין ספק שמדובר בקבוצה חלשה מאוד והכוונה היא לצד המנטאלי.
ראובן עטר שגה חמורות שהכניס להרכב יוצר חורים ממדרגה ראשונה. מזלו הוא שלבני-יהודה יש את אחד המגינים הגרועים בליגה והסיבה השנייה היא ששחקניו של גיא לוזון אינם קוראים מגרש – אחרת בית"ר הייתה יוצאת מבלומפילד עם הזנב בין הרגליים.
מוקדם להסיק מסקנות לגבי בית"ר. נדנדת הניצחונות וההפסדים שלה מבשרת בעיקר חוסר יציבות. נכון אמר מאמנה כי רק לאחר שיצרפו ניצחון לניצחון, יוכלו להסתכל מעט קדימה.
אפשר להגיע רחוק ביורובאסקט
לראות את צרפת ואיטליה מוגרלות לאותו הבית במשחקי ההזדמנות האחרונה ולהודות לאל שצביקה שרף והבחורים שלו חוללו את הבלתי-יאומן ויוכלו לראות את שני הענקים נאבקים האחד בשני מהחלון הפנימי של היורובאסקט...
ישראל אפוא, כבר באליפות ויהיה לה זמן רב להתכונן אליה היטב. תסמכו על צביקה שיידע להעמיד עבור השחקנים את ההכנה הטובה ביותר – רק שיעניקו לו באיגוד את האמצעים. ניתוח ההגרלה שקיבלנו יכול להעלות חיוך מסוים. אין לנו את הלוקסוס לזלזל באף נבחרת, אבל מותר לנו לצפות שהפעם נרשום את ההישג הטוב ביותר שלנו מאז 1979 ואין סיבה שלא: ישראל היא נבחרת המשופעת בשחקני יורוליג לגיטימיים שחלקם משחקים ברמות הגבוהות ביותר במסגרת מכבי וחלקם רשמו ניסיון אירופי בלתי מבוטל.
בית א', אליו שובצנו הוא מהנוחים באליפות. יוון פייבוריטית ברורה לסיים ראשונה: מדובר בנבחרת אדירה שיכולה להעמיד שתי קבוצות שיגיעו רחוק באליפות, אך ביום נתון אפשר להפתיע אותה. את קרואטיה כבר ניצחנו באליפות הקודמת ובמצ'-אפ מולם בהחלט יש לנו מה להציע. המשחק מול מקדוניה הוא "מאסט ווין" עבורנו. המקום השני איפוא הוא מטרה הניתנת להשגה. בשלב הבא, ניתן להתברג בין 4 הראשונות ולהעפיל לרבע-הגמר. משם? אלוהים גדול.
רוסיה של דייויד בלאט קיבלה בית נח אף היא עם גרמניה, לטביה ונבחרת שתגיע מטורניר ההזדמנות האחרונה (איטליה? צרפת?). נראה שהרוסים רחוקים מכושרם באליפות הקודמת ולכן הם עשויים לאבד את הבכורה לגרמנים אך כמובן להעפיל לשלב הבא.
ספרד אלופת העולם ונבחרת מפלצתית, קיבלה בית מוות: סלובניה היעילה שבדרך קבע מגיעה לשלבים גבוהים באליפות, סרביה שחוזרת לימיה הגדולים עם דושאן איבקוביץ' האגדי ובריטניה – הכח העולה – שהרשימה מאוד במוקדמות.
מולי קצורין ופיני גרשון ייפגשו עם נבחרות בולגריה ופולין. זה ככל הנראה יהיה הקרב על המקום השלישי בבית ד' – ממנו ממשיכים הלאה. גם ליטא וגם טורקיה, יריבותיהן של המאמנים הישראלים, צפויות להמשיך הלאה ולהגיע רחוק מאוד.
בניגוד לאליפויות השינה הקודמות, הפעם נראה כי האליפות בפולין הולכת לרגש מאוד. צביקה שרף, שביחד עם איבקוביץ', יהיה המאמן הוותיק והמנוסה באליפות חייב להביא את הערך המוסף ולגרום לרלף קליין להתהפך בקברו. והמבין יבין.